הזמן דחס את הזיכרון של אותו בוקר היסטורי ב-Macworld, 9 בינואר 2007, כמו קובץ zip. כשאני פורק את זה, אני מקבל הבזק קצר של תיוק לחדר במרכז מוסקונה בסן פרנסיסקו, שכבר היה שם נרדף להערות המרכזיות של Apple Computer Inc. אני זוכר שישבתי משמאל לבמה, וראיתי את סטיב ג'ובס יוצא לקול רעש הבס של בופ של ג'יימס בראון. אני זוכר שלבשתי את מה שחשבתי עליו כמוח המשחק שלי - ניסיתי לחשוב כמו ספקן, לא אוהד אפל פעור העיניים שהייתי מתחתיו. הכתבים ידעו שהם צריכים להתנגד ל"שדה עיוות מציאות"שג'ובס היה מפורסם בכך שהקים סביב מוצרי אפל מבריקים שלא יחזיקו מעמד זמן רב (קוביית אפל, מישהו?) עם אסיסט גדול ממדור העידוד המרכזי שלו. אז הייתי מנסה לראות את האייפון המטופש, אם הוא באמת נקרא כך, למה שהוא באמת היה.

ואז אני זוכר את מוח המשחק הזה שהובס לחלוטין.

עם כל חידוש שחשפה ג'ובס במכשיר ה"רב-מגע" החדש והמופלא הזה, התברר יותר ויותר שמשחק הטלפון השתנה לחלוטין; היינו עדים לקפיצת מדרגה גדולה לפחות כמו זו של המקינטוש המקורי. השאלה ב-2007, כמו ב-1984, הייתה: האם מספיק אנשים יקנו את המוצר הזה כדי לעשות את ההבדל? הזיכרון הלא דחוס האחרון שלי מאותו יום ב-Macworld היה קבלת החלטת הרכישה שלי. האייפון הגיע רק ב-$499 4GB ו-$599 8GB, ויושק רק ברשת Cingular. אז לא הייתי מוותר על ה-iPod שלי בנפח 160 ג'יגה-בתים בזמן הקרוב, אפילו אם אוכל לצאת מחוזה Verizon לשנתיים בסמארטפון הפאלם טראו שלי. (כי כן, זה מה שקראנו אז טלפונים עם מקלדות פיזיות זעירות.)

צופהאת הנאום המרכזי הזהשוב בשלמותו, 15 שנים מאוחר יותר, בדגם השישי שלי של אייפון, מה שקופץ החוצה הוא כמה תמימים היו כולם בחדר הזה - כולל ג'ובס. בתחילת 2007, אפילו איש החזון הגדול עצמו לא יכול היה לחזות את העתיד הפרוע והמוזר של אפליקציות אייפון המונעות על ידי מפתחים. הם נקראו אז "יישומונים", והיה רק ​​מפתח חיצוני אחד, גוגל. אפילו למנכ"ל גוגל, אריק שמידט, שעלה על הבמה ללחוץ את ידו של ג'ובס, לא היה מושג ששתי החברות יינעלו בקרוב בתחרות עזה על שוק מסכי מגע חדש עצום. פעמיים, ג'ובס מזכיר כמה מהאייפון רשם פטנט, אז אולי הוא כן צפה תביעה כמוכזה שנמשך שנים עם סמסונג. אבל אף אחד לא חזה את עלייתם של טוויטר, פייסבוק או הקרקס העצום של דיסאינפורמציה ופילוג שימלא בקרוב את המסכים הקלים ביותר לשימוש.

אבל זה רק קצה הקרחון של האייפון. כל מיני הערות היסטוריות מסקרנות קופצות מצפייה חוזרת של ההערה המרכזית המפורסמת הזו בשנת 2022, החל מאחת שאין לה שום קשר לאייפון בכלל.

הו, היריבות!

בעולם של אנדרואיד לעומת אייפון, קשה לזכור שאפל הגדירה את עצמה פעם בעיקר בהתנגדות למיקרוסופט. אבל רוב 20 הדקות הראשונות נטולות האייפון של ההערה המרכזית מלאות בהחלקות מיומנות וצורבות לעבר יריבתה הענקית של אפל בסיאטל - עד כדי כך שאתה רוצה לחטוף את הפופקורן. בכיר במיקרוסופט, ג'ים אלצ'ין, נקרא בשמו על כך שהוא מעדיף לקנות מק אם הוא לא היה במיקרוסופט. השקת ה-Zune, מתחרה לעתיד ל-iPod המפורסם ביותר כיוםהקמיע שלו פנימהשומרי הגלקסיה כרך 2, נהרס בתרשים עוגה בודד. מודעת Mac מול PC חדשה, שבה המחשב האישי (ג'ון הודג'מן)צריך לעבור ניתוח גדול כדי להתקין ויסטה, הופיע לראשונה. "אם אני לא אצליח", אומר הודג'מן למק, "אני רוצה שיהיה לך את כל הציוד ההיקפי שלי."ציוד היקפי? כמה מאוד 2007.

הו, ההומור!

עכשיו כשהוא על גג העולם ורודף אחרי אשווי שוק של 3 טריליון דולר, אפל כבר לא רודפת אחרי יריבות בשם. החלקים הפותחים של ההערות המרכזיות של טים קוק תופסים מוצרים פחות פופולריים (אפילו אני, בעל Apple Watch, נודניק בקטע של Apple Watch) במקום הקרב המשעשע של אנדרדוג טכנולוגי הרעב לרלוונטיות. אז זה מרענן לחוות מחדש את חוש ההומור הערמומי שג'ובס מפגין לאורך ההרצאה המרכזית הזו - כזה שגם עמד בניגוד למוניטין שלו כקשה וגם השלים אותו, בכך שצחק על עצמו.

אחד מהחפירות המזלזלות בעצמו בלט לי בזמנו. לאחרונה עברתי מלהיות סופר בזְמַן, שם ג'ובס באמת היה קורא לי לפרסם סיפורים, להיות עורך בהוצאת אחותעסקים 2.0, שבו ג'ובס אפילו לא ירשה להציב מודעות של אפל (למרות שבחלק מהמודעות האלה יש ציטוטים מהביקורות שלי). הסיבה? ג'ובס כעס על אעסקים 2.0סיפור כיסוי, שנים קודם לכן, על השערות לגבי איך אייפון עשוי להיראות יום אחד, והכניס את הפרסום לרשימה השחורה. אז כשג'ובס העלה תמונת אייפון מזויפת - אייפוד עם חוגה סיבובית עליו, בעצם - מצאתי את עצמי צוחק יותר מהרוב.

הו, השם!

בצפייה חוזרת ב-2022, זה נראה מוזר שג'ובס עוצר רגע לפני שהציג את השם של האייפון. לא כבר חשדנו שככה זה הולך להיקרא? כן, אבל ידענו גם שלחברה אחרת מעמק הסיליקון, סיסקו, יש את הסימן המסחרי על השם. ג'ובס היה יותר מקצת גירית דבש (כדי להשתמש במם אנכרוניסטי) בכך שקרא למכשיר שלו בפומבי בשם האייפון;סיסקו תגיש תביעה נגד אפלעל השימוש בשם יומיים לאחר מכן. אהסדר עם תנאים לא ידועיםיושג בפברואר 2007, וביוני סיסקו תעניק רישיון לשם אחר שבבעלותה לאפל: iOS.

אה, מערכת ההפעלה?

בהיעדר שם iOS, זה צורם במרחק של 15 שנים לראות את ג'ובס אומר "אייפון מריץ את OS X", מערכת ההפעלה של מק, עם "אפליקציות אמיתיות בכיתה שולחנית". נכון ש-iPhone OS ו-Mac OS X חולקים קרנל, אבל הם היו, ועדיין, לא תואמים ביסודו. כל מי שמצפה להפעיל את אפליקציות OS X שלו באייפון יתאכזב בקרוב.

הו, הבת שלך.

האייפוד עמד על פני העולם בתחילת 2007; עד כדי כך שהתפקיד הראשון של ג'ובס היה למכור את האייפון כגרסת מסך גדול יותר של מכונת המוזיקה והווידאו המפורסמת. הוא השיג זאת בעזרת רשימת השמעה של "מועדפים" ב-shuffle. אולי זו באמת הייתה המוזיקה האהובה עליו, או אולי כמו מצגת השקופיות של אפליקציית Mac iPhoto שהוא טען קודם לכן שהכין בעצמו (המציגה דוגמניות ביום בחוץ ב-Mammoth), היא למעשה הורכבה עבורו.

בלי קשר, ראוי לציון שהשיר הראשון שהתנגן בפומבי באייפון, שנבחר באקראי, היה "בנות" של ג'ון מאייר (חבר של ג'ובס וותיק מאקוורלד שיסיים את ההופעה המרכזית בהופעה חיה). ג'ובס התרחק מהשיר די מהר. עכשיו כשיש לנוהאוטוביוגרפיה של ליסה ברנן-ג'ובס, הבת שהוא הכחיש במשך שנים רבות וניהלה איתה מערכת יחסים מסובכת עד סוף ימיו, אנו יכולים להבין מדוע. "אבות היו טובים לבנותיכם" לא היה שיר שממש הסתנן במשק הבית של ג'ובס.

הו, הדינוזאורים...

אפל וגוגל עמדו למצוא את עצמן בראש העולם, בעיקר הודות להצגת האייפון. שתי החברות האחרות שעל הבמה באותו יום לא הצליחו כל כך. "אי אפשר לחשוב על האינטרנט בלי לחשוב על יאהו", אמר ג'ובס, והציג את מייסד ומנכ"ל יאהו ג'רי יאנג. שדיירי 2022 רבים יסלחו להם על התגובה: יא-WHO?

בטח, מותג המדיה עדיין קיים, לאחר שנרכש על ידי Verizon ב-2017 תמורת 4.5 מיליארד דולר. אבל זה חלק ממה שהחברה הייתה שווה כשהאייפון הושק; שנה אחרי שהיה על הבמה עם ג'ובס, יאנג ידחה הצעה של 44.6 מיליארד דולר ממיקרוסופט. גם יאהו וגם מיקרוסופט יתקשו להישאר רלוונטיות לאחר מכן; אפילו לא להציע דוא"ל בחינם להתחרות בג'ימייל ב-2007 וגם לא לקנות את Tumblr במיליארד דולר תחת גוגלר לשעבר מריסה מאייר ב-2013 יעזור ליאהו לשרוד בצורתה המקורית.

הדינוזאור השני על הבמה באותו יום: סטן זיגמן, מנכ"ל Cingular Wireless, חברה שזה עתה מכר ל-AT&T. אם דיבר בעצירה מכרטיסי סימן, זיגמן היה התגלמותו של המנכ"ל מהאסכולה הישנה מתקופה שבה נוכחות תקשורתית לא הייתה הכל. הוא יפרוש מאוחר יותר באותה שנה, ומשאיר את האייפון אך ורק בידי AT&T עד שגרסת Verizon תושק שנתיים לאחר מכן.

עד אז, אפל הפכה את המודל העסקי של תעשיית האלחוט על ראשה; יצרני המכשירים ותוכנות המכשירים יהיו אחראים על העולם החדש והאמיץ שלנו, לא על ספקי הרשתות שבהן הם פעלו.

הו, כמה קל היה לנו לרצות!

זה די תענוג לראות את הקהל מתנשף ב"צביטה" ו"זום" על מסך הסמארטפון בפעם הראשונה. או לשמוע קריאות עידוד על גודל תצוגה של 3.5 אינץ', שנראה היום זעיר. (לאייפון הקטן ביותר שנמכר כעת על ידי אפל, ה-SE, יש מסך בגודל 4.7 אינץ', עם צגים בגודל של עד 6.7 אינץ' באייפון 13 Pro Max.) ג'ובס שמחה להראות את הבלתי מותאם לחלוטיןניו יורק טיימסעמוד ראשון בדפדפן Safari; בימים אלה היינו רצים בצרחות מבלאגן כל כך קטנטן מלא טקסטים.

וכשג'ובס מציג "תא קולי חזותי", לוקח שנייה להיזכר שהוא לא מדבר על גרסת התמלול האוטומטי ב-iOS של היום; עצם היכולת לבחור לאיזו דואר קולי להאזין קודם הספיקה כדי להדהים את תושבי 2007. (עבור משתמשי אייפון צעירים יותר, "הודעה קולית" היא כמו כשאתה משאיר למישהו תזכיר קולי ב-iMessage, אבל מסיבה כלשהי אתה מחליט לעשות זה לאחר "התקשר" ל"מספר" שלהם באפליקציית הטלפון.)

הו, אין 'עוד משהו?'

הפתעה בסוף הפכה למסורתית כל כך בהרצאות המרכזיות של ג'ובס, שהוא לנצח ישויך למשפט הקיצוני "עוד דבר". אבל הוא לא השתמש בו ב-2007, למרות שהיו לו שני מיקרופונים להפיל: ראשית, העובדה שאפל שינתה את שמה באופן רשמי (מאפל Computer Inc. ל-Apple Inc., שינוי ידוע לעידן האייפון) ושנית, הופעה של ג'ון מאייר. במקום זאת, ג'ובס מכנה את הופעתו של המוזיקאי "פינוק מיוחד באמת". הוא לא ידע שעשור וחצי לאחר מכן, ההופעה המרכזית עצמה - למעשה, עצם הרעיון של סטיב ג'ובס - תהפוך לאיקונית יותר מהזמר האהוב אי פעם.