כמו המרחבים שאנו פוקדים אותם בעולם הפיזי, כל אחדאפליקציה חברתיתמשרת מטרה שונה, ברורה למדי. אִםלינקדאיןהוא יריד תעסוקה מסוג כלשהו,אינסטגרםהוא מגרש משחקים, או מסיבה - שניהם יכולים להיות בו זמנית בהירים, רועשים ומתישים. ההבחנות בין הפלטפורמות הללו ידועות מאוד.

אבל אלה מקומות שאנחנו הולכים אליהם כל יום, ובכל אחד מהם אנחנו עוברים. אנו מדפדפים בכמה אפליקציות מדי יום, והבולטות יותר הן ללא ספקTikTok,לְצַפְצֵף,וואטסאפ,פייסבוק, אינסטגרם ולינקדאין. בחלקם, הטון שלנו עשוי להיות נונשלנטי; על אחר, ממורמר. אלו הם רגשות המובעים מדי יום, לפעמים במקביל, כאשר ממשקים שונים מציגים השקפות חלופיות, מצבי רוח, אפילו פרסונות.

ייתכן שהציוץ נמחק

עד כמה אנחנו בעצם עושים שינוי צורה במדיה החברתית? מסתבר, הרבה.

סמארה מדוואני, בעלתייעוץ בוטיק לרשתות חברתיות, אומרת שמה שהיא משתפת ב-TikTok שונה בתכלית מהפוסטים שלה באינסטגרם.

"רוב החברים שלי לא משתמשים ב-[TikTok], אז אני מרגישה שאני יכולה לפרסם יותר בחופשיות מבלי שישפטו אותי", היא אומרת ל-Mashable. "זה מקום נהדר להתנסות בסוגים שונים של תוכן, שכנראה לעולם לא אשתף באינסטגרם".

באופן דומה, מומחית ניהול ופיתוח המותג, MaryKate Foley, אומרת ל-Mashable שהיא מראה את "האני האותנטי המלא" שלה אך ורק עלסנאפצ'ט.

"סנאפצ'ט מיועד למחשבות הפנימיות ביותר", היא אומרת. בינתיים היא משתמשת באינסטגרם כדי לפרסם "תמונות של דברים, טיולים ומדי פעם סלפי". TikTok מיועדת לתחומי עניין נישה נוספים, שם היא מפרסמת "צילומי מזל"טים או צילומי בעלי חיים". טוויטר היא נקודת עימות, שבה היא מרגישה מסוננת יותר.

"אני מרגישה שכל פלטפורמת מדיה חברתית היא חלק אחר ממני", היא אומרת.

בבסיסן, האפליקציות הללו מתכוונות שהמשתמשים יוצגו, בכל צורה אוצרת שהם רוצים. אפליקציות כמוBeReal ניסו להציע צד אחר למדיה החברתית, בהנחה שמשתמשים יכולים להיות האני הכי אותנטי שלהם. עם זאת, זו עוד פלטפורמה שבמציאות שואלת משהו מהמשתמש: מי אתה ברגע זה? מה אתה וכדי להראות?

ריה צ'ופרה, סופרת ועיתונאית, אומרת שהיא שומרת על חייה האישיים ובררנית בכל הנוגע לפרסום בכל הפלטפורמות.

"הצדדים באישיות שלי שאני בוחרת להראות שונים מפלטפורמה לפלטפורמה", היא אומרת. "כשאתה מסתכל על ההתנהגות שלנו במדיה החברתית בכללותה, האישיות שלנו בפלטפורמה תלויה באופן שבו אנו תופסים את השימוש בה. לינקדאין נתפסת בעיני כמרחב מקצועי, אז אני מקצועי שם. אינסטגרם מיועדת לקשרים אישיים , אז יש לי יותר סיכוי להעלות שם פוסטים לימי הולדת, בעוד שטוויטר הוא יותר זרם תודעתי, פשוט בגלל זה מסוג הדברים שאני רואה שם ומאמין שזה מיועד".

ייתכן שהציוץ נמחק

להיות אנושי פירושו צורך להשתנות, מצבית וחברתית, ביום יום. זה לא חדשות לאף מבוגר. מי שאתה בעבודה עשוי להיות רחוק ממי שאתה בבית. מה שאתה מראה לחברים הקרובים ביותר שלך יכול להיות סטייה ממי שאתה עם האחים שלך. עבור אנשים שחורים ואנשים צבעוניים,החלפת קוד היא רגילה אפילו יותר, במיוחדבמקום העבודהכאשר הטיה מבוססת על גורמיםכמו דיבורמזמן הייתה השפעה שלילית. השינויים העדינים האלה שמתרחשים הם כמעט אינסטינקטיביים עבור רובם. אבל כשזה חל גם על האינטרנט, הזהות יכולה להיות בתנופה מתמדת.

עבור משתמשים רבים, זהו היבט טבעי לקיום יותר מחשבון מדיה חברתית אחד. זה כמעט מובן מאליו:תרגיל בבנייה ואוצרות, מסיבות רבות.

להיות אישה או אדם שוליים ברשתות החברתיות מגיע עם סדרה משלה של סיבוכים, למשל. אלה אלה שיכולים במידה רבה להפריע למה שאדם בוחר לשתף ולדבר עליו בפלטפורמות ציבוריות.Seyi Akiwowo, מחבר שלאיך להישאר בטוח באינטרנט, התייחסה לכך בהרחבה בספר ההדרכה שלה לאינטרנט. "הרעיון שפלטפורמות מקוונות הן ניטרליות הוא אגדה. זה לא מעט תפוחים רעים שהורסים את החוויה לכולנו. עצם ה-DNA של הפלטפורמות הללו עומד בסתירה לאינטרסים של חלק גדול מהמשתמשים שלהם". Akiwowo כותב. "נשים ונערות ברחבי העולם צועדות על קליפות ביצים בגלל הפחד מהתעללות באינטרנט".

מחקר של Plan International בשנת 2017, ש-Akiwowo מצטטת, גילתה ש-43 אחוז מהבנות בגילאי 11 עד 18 הודו שהחזיקו את דעותיהן ברשתות החברתיות מחשש שיספגו ביקורת. צנזורה עצמית, למרות שאמנם היא בעיה לכולם באפליקציות חברתיות, היאמוגברת כשמדובר בנערות צעירותשעושים זאת למען בטיחותם באינטרנט.

"נשים יכולות לפרסם כמעט כל נושא - זכויות בעלי חיים, שינויי אקלים, שירותי בריאות - ובדרך כלל בעקבות התעללות", כותבת אקיבו.

ואז יש את הגורמים הפחות אבל המשמעותיים שכולם מתמודדים איתו - כמו מי העוקבים שלך והאם החשבון שלך פרטי. אלה גם ימלאו תפקיד טבעי בבחירת כיצד להתנהג בפלטפורמה מסוימת. זה אולי מה שהוביל לזינוק של "פינסטס" -שכעת נראה כמעט נכחד- לפני כמה שנים. חשבונות אינסטגרם "מזוייפים" אלה אפשרו פרטיות ובלעדיות, אך הם כעת מושג מיושן, המוצל על ידי תכונות משולבות כמוהחברים הקרובים של אינסטגרםומעגל טוויטר. הדרישה לאלה מרמזת גם על הרצון הגדול יותר לפרסם וליצור אינטראקציה בדרכים שונות, אפילו במרחב של אפליקציה יחידה.

מדוואני מאמין שאותנטיות מוחלטת ושלמה היא הישג רחוק בכל פלטפורמה. "אפילו תגובה או לייק לתוכן של מישהו אחר ישאירו טביעת רגל דיגיטלית", היא אומרת. "היום, כל מה שאנשים מפרסמים הוא קצת אוצר. בסופו של יום, אתה מפרסם ומשתף למטרה בין אם זה להיראות בצורה מסוימת או להשיג יותר עוקבים או אפילו למכור מוצר".

ייתכן שהציוץ נמחק

אלכס קיצ'ו, ראש תחום חוזים עתידיים בסוכנות טרנדיםבד 8, מציע שיש צד חיובי לטרנספורמציות שאנו עוברים באפליקציות, ואומר שהמדיה החברתית יכולה למלא תפקיד ב"ניסיון של היבטים שונים של האישיות של האדם".

"יבול המשתמשים של היום מודאג פחות מהקרנת תדמית יציבה או מותג אישי", אומר קיצ'ו. "אנחנו רואים שרבים מהדור זר מאמצים גישה חקרנית לאופן שבו הם מופיעים בפלטפורמות חברתיות: רואים את הפרסונות הכוזבות האלה כיצירתיות ובונות".

ברוח זו, קיום סוגים שונים של מדיה חברתית יכולה לספק נתיבים לחצות זהות ולחקור תחומי עניין שונים. הבעיה האפשרית היא לא בשימוש בפלטפורמות מונעות תכלית אלה. במקום זאת, ישפוטנציאל לשחיקה בחללים אלו, כלומרכבר אפשרות משתלשלתלכל מי שמשתמש ברשתות חברתיות.

ייתכן שהציוץ נמחק

צ'ופרה אומרת שהיא יותר ויותר "מפרסמת פוסטים" בין פלטפורמות, במאמץ לשלב תוכן ולהראות את האני המקיף שלה.

"זה לא מודע, אבל אולי זו ההצעה שלי להיות יותר 'אני' בכל מקום. אז פרסמתי את הציוצים שלי בלינקדאין, את הפוסטים שלי באינסטגרם בטוויטר, אם אני רוצה. וזה משתלם - אני מרגיש יותר אותנטי בידיעה שאני אני משקפת תחושה הוליסטית יותר של האישיות שלי בכל מקום", היא מסבירה.

בואו נודה בזה: אותנטיות ומדיה חברתית כמעט ולא קשורים זה בזה. חלק ממשתמשי המדיה החברתית רודפים יותר ויותר את הרעיון הזה, ומבקשים להיות עצמם בפלטפורמות שנועדו לאפשר את ההיפך. אבל לחיות בעידן הדיגיטלי - עם זרם של אפליקציות העומדות לרשותנו - פירושו צורך להיות בעל יותר מפרצוף ציבורי אחד: מטמורפוזה כמעט קבועה.