טרי מפרידה קשה ומבולבל לגבי רצונו הבלתי פוסק לקבל יותר מבן זוג אחד, הפודקאסטר ג'יימי בן ה-30, שהתבקש להשתמש בשמו הפרטי בלבד, פנה במהירות למטפל. "אני רוצה שתעשה אותי מונוגמית," אמר ג'יימי למטפל שלו.

במשך שנים, ג'יימי נאבק להפסיק לחשוב על סקס - ועל סקס עם אנשים אחרים - בכל פעם שהיה במערכת יחסים - משהו שג'יימי, שהוא עכשיופוליאמור, לא הבנתי שזו דרך בסדר להרגיש. אבל יש קשיים אמיתיים הקשורים ליחסיו עם מין. "המטפלת הודיעה לי שהיא לא יכולה 'לעשות אותי מונוגמית', ובמקום זאת הציעה שנבדוק מדוע אני חושב שחיי המין שלי בעייתיים".

חקירה עצמית יסודית הראתה לג'יימי שהוא קיים יחסי מין כשהוא אפילו לא רצה עם אנשים שהוא לא אוהב, כדי למלא "סוג של חלל". "אחרי כמה פגישות טובות, מטפל הראה לי בעדינות שאני לא מקיים יחסי מין כי אני רוצה, אני עושה את זה כי שנאתי את עצמי. ואז אובחנתי עם התמכרות למין", מספר ג'יימי.

לכולנו יש מושג איך אנחנו מדמיינים שהתמכרות למין. התפיסות האלה מגיעות מסלבריטאים כמו ראסל ברנד שמדברים על האורגיה שלו מתוזמרת על אמזרון ספוגי בגמילה מהתמכרות למין, או קולין פארל המתאר את "האובססיה שלו למין". בעוד שקשיים אלו הם אמיתיים מאוד עבור השחקנים המתאימים ואין לפסול אותם, חוסר הבנה וחינוך לקוי סביב מיןבדרך כלל אפשרה לסיפורים מפורסמים אך לא מדויקים כמו אלה לייצג איך "התמכרות למין" עשויה להיראות.

ועדיין, 'התמכרות למין' היא אפילו לא אמיתית. זה לא מצב המוכר על ידי קהילה מדעית או רפואית כלשהי, לרבות ארגון הבריאות העולמי. אכן, המונח היה שווההוסרמה-DSM-V של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית יחד עם המונח היפר-מיניות, לאור גוף גדל והולך של מחקרים המראה ש'התמכרות למין' היא למעשה "לא יותר מאשר ליבידו גבוה יחד עם שליטה נמוכה בדחפים". ה-DSM-V של ASA נחשב למשאב סופי בנושא הפרעות נפשיות.

מה ג'יימי ו30 אחוז מאוכלוסיית הגברים(יחד עם 30 אחוז מהנשים) עוברים, היא למעשה התנהגות מינית כפייתית. התנהגות מינית כפייתית מאובחנת אצל אנשים שיש להם שליטה גרועה בדחפים סביב מין, כלומר כאשר אדם מתקשה לשלוט ברגשותיו או בהתנהגויותיו סביב מין, גם אם הוא יודע שהם לא צודקים, ומשתתף בשלילי ומצבים מיניים לא רצויים. סילבה נבס, פסיכותרפיסטית המתמחה בסקסולוגיה, מסבירה כי "ההתנהגויות האימפולסיביות הללו צריכות להיות לא רצויות על ידי האדם עצמו, לא על ידי מקור חיצוני של שיפוט. ההתנהגויות צריכות לגרום למצוקה ולפגיעה ניכרת בתפקוד החיים של אנשים. זה לא קשור תדירות ההתנהגויות, וזה לא קשור לאנשים בוגדים או צופים בפורנוגרפיה, או בכלל בהתמכרות".

נבס אומר ל-Mashable: "למרות שהתנהגות מינית כפייתית נשמעת כמו התמכרות, זה לא בגלל שהמוח של אנשים לא נפגע. אנשים רבים כן נאבקים בהתנהגויות המיניות שלהם, אבל הבעיות האלה אינן התמכרות. מה שהם באמת נאבקים איתו זה התנהגויות מיניות שחוזרות על עצמן ולא רצויות הנוגדות את הערכים שלהן".

המונח 'התמכרות למין' מופץ הרבה, אבל הוא לא זכה למעשה בתמיכה של קהילות מדעיות כלשהן, כולל ארגון הבריאות העולמי, מכיוון שיש חוסר מוחלט בראיות להוכחת קיומו. ובכל זאת, עם חדשותסיפוריםעל מכורים למין מפורסמים,מידע מוטעה משתולל על מיןמסתחרר ברציפות באינטרנט, והתפיסה המוטעית שדחפים מיניים גבוהים מזיקים מלידה, המונח נשאר פופולרי.

נבס אומר שלעתים קרובות אנשים מאובחנים בטעות עם 'התמכרות למין' מכיוון שמטפלים רבים עדיין מאומנים בקונספט המיושן הזה, למרבה הצער. "יש גם מבחנים מקוונים כמו 'האם אני מכור למין' שאנשים יכולים לעשות ולאבחן את עצמם. אבל למבחנים המקוונים האלה אין שום בסיס במדע", הוא אומר לנו.

זן הבושה הזה, שיכול לחפור עמוק בנפשנו ולחולל הרס, יכול גם לגרום להתנהגות מינית בעייתית. נבס אומר "הבושה החריפה היא מה ששומר על התנהגויות מיניות בעייתיות, כי צריך להרגיע את הבושה". אלה שסומנו כמכורים למין ואז בעצם נאסר עליהם לסקס, יילכוד בלופ של בושה לא צודקת.

זה תלוי בנו להחליט מה מתאים או לא מתאים לחיי המין שלנו, לא אף אחד אחר. אז אלא אם כן התנזרות או כל שינויים גדולים אחרים בחיי המין שלך נמצאים ברשימת הקטגוריות המיניות שלך, אין להם מקום כטיפול. נבס מוסיף כי "ניתן לטפל בהתנהגויות מיניות כפייתיות בגישה מינית חיובית, מושכלת בסקסולוגיה, שעוזרת לאנשים להבין את המוח הארוטי שלהם שכן מודעות אירוטית הורגת כפייתיות מינית".

אם אתם סובלים מתלות במין או מחיי מין שאתם מוצאים מזיקים אך קשה להתרחק מהם, הוא מציע "לחקור את תפקוד הכפייתיות המינית". שאלו את עצמכם, האם ההתנהגות המינית נועדה להרגיע בעיה בסיסית או טראומה בלתי פתורה, או שיש קונפליקט בין המין שאתם רוצים ונהנים ממנו, לעומת המין שאתם בעצם מחפשים? "אז טפל בסיבות הבסיסיות, במקום לנסות לשלוט בהתנהגויות על פני השטח."

עצם ההצעה של אדם להיות מכור למין תורמת לבושה ולסטיגמה שאנחנו כבר מייחסים למין בחברה. התפיסה שהרצון של אדם לקשר מיני יכול ללכת "רחוק מדי" או להיות "גבוה מדי" או "נמוך מדי" מוביל לאנשים פעילים מינית רעיונות מבולבלים לגבי איך "סקס רגיל" עשוי להיראות, מה שמוכיח כמה אנחנו צריכים להתרחק מהרעיון של מין 'נורמלי' ו'לא נורמלי' בכלל. זה, יחד עם הידוע לשמצה שלנוחוסר חינוך מיני, הפכו את כר הגידול המושלם לשיפוטים שליליים למין.

סקס עטוף בבושה, מיתוסים ומידע מוטעה. כפי שמנסח זאת נבס, "לאנשים קל להאמין שהם 'שגויים' או 'שבורים' אם אין להם מה שהחברה מחשיבה כ'סקס בריא' - שהוא בעצם מין הטרוסקסואלי וניל, תפקיד מיסיונרי עם נר ריחני בתדירות של לא יותר מדי, לא מעט מדי." סקס הוא לא כמו הימורים או חומרים, זו אחת החוויות הכי אנושיות וחיבוריות שאנחנו יכולים לעסוק בהן. ולהחזיק אנשים אמיתיים עם זהויות מיניות וטעמים שונים לרעיון כוזב של "סקס נורמלי" ולהעניש אותם באיסור מין. מדע רע, הוא לא פחות מחסר שמחה.

*השמות שונו לבקשת המרואיינים.