קרדיט: הארפרקולינס
האם אתה זוכר את החינוך המיני שקיבלת כשגדלת?
אולי זה היה כרוך בהנחת קונדום על בננה. אולי כמה תמונות של איברי מין המציגים תסמינים של STI. כנראה שלא שמעתם הרבה עלכיצד פועלת ההסכמה. אולי יצאת מתוך אמונה שהסכמה היא כן/לא חד פעמי שמתקיים בתחילת מפגש מיני. סביר להניח שלא שמעת עלכאבי אגןאו כאב במהלך יחסי מין. כנראה גם לא שמעת שום דבר רלוונטי ל-קהילת LGBTQ. הרשימה ממשיכה עוד ועוד.
אם מצאת את עצמך מחפש בגוגל שאלות על מין ונאבקת למצוא מידע אמין ומדויק על כך באינטרנט, אז הספר החדש הזה עשוי להיות בדיוק בסמטה שלך.
לאבד את זהמאת סופיה סמית' גלר חוקר את המיתוסים המזיקים והאינפורמציה השגויה הנגרמים מחינוך מיני לקוי, ומבטלת ומפריכה כמה מהאי-אמיתות המזיקות ביותר שספגנו לגבי מין. כל פרק חוקר מיתוס מין אחר, ומתעמק בובְּתוּלִים, קרום הבתולים,לחץ בנרתיק, חדירה, גבריות גברית, 'חוסר מין' והסכמה.
Smith Galer, כתב חדשות בכיר ב-VICE World News עם אעוקבים חזקים של 388K ב-TikTok, מאפשר לקוראים להרהר בהשפעה האמיתית של המיתוסים הללו עלינו כיחידים. "אם אני אעשה את עבודתי כמו שצריך, תסיים את הספר הזה חמוש בידע סביב מין, מערכות יחסים וחברה שנכחשת ממך גם באופן אקטיבי וגם פסיבי", כותב סמית' גלר בהקדמה.
העיתונאית והסופרת סופיה סמית' גלר. קרדיט: לוק ג'ונס
כשקוראים את הספר הזה, תרצו שהוא פורסם לפני עשרות שנים, כך שאולי הייתם מסוגלים לגדול מצוידים בבסיס מוצק של ידע על מין, מינוס המידע השגוי המסוכן. אבל, סמית' גלר נוקטת בגישה צופה פני עתיד, ובשורה האחרונה שלה, קובעת שהדורות הבאים יידעו שאין להם 'בתוליות' להפסיד, כי בתולים היא מבנה חברתי.
הנה תמצית מ-Smith Galer'sלאבד את זהפרק חמישי, "מיתוס הגבריות".
במקור, 'רשימת השאג' הייתה אמורה להיות אירונית. בן, הילדון ובני ביתם כתבו את שמות הכיבושים על הלוח הלבן של המקרר שלהם, גרעין חיי היומיום שלהם. בכל פעם שהיו צריכים חלב, או חמאה או בירה, הם היו רואים איפה הם מדורגים; יותר שמות פירושו יותר יוקרה. בהתחשב בכך ששניים מבני הבית היו במערכות יחסים ארוכות טווח, רשימת השאגים מעולם לא נועדה להעמיד את הגברים זה מול זה. זה היה אמור להיות כיף לא מזיק, דרך קטנה להנציח את הנהנתנות של חיי הסטודנטים.
אבל לא כך ראו זאת מי שביקר בביתם. כשבני זוג הגיעו, עיניהם היו מתמקדות בשמותיהם של בן והילדון בתור שני הרווקים והרווקים של הבית. זה היה המקום שבו היה צריך להיות אקשן - תחרות אמיתית. הבדיקה של הלוח הלבן בכל פעם שחברים הגיעו הפכה לטקסית. בן שנא את זה, ומחק שוב ושוב את הרשימה. אבל בכל פעם שהם הגיעו, זה היה שם שוב.
Mashable After Dark
"חזרתי למחרת בבוקר מדייטים והשאלות אף פעם לא היו "היא נחמדה?" או "האם היא ניהלה שיחה טובה?"' מסביר בן, לאחר שסיים את לימודיו לפני כמה שנים עכשיו. "זה היה יותר בכיוון של "היא בכושר?" אחרת, השאג לא נחשב״.
בן היה מנסה להימנע מלענות על שאלות, לא נוח מהרעיון שתאריכים נבדקים בקפדנות, ואם נחשב ראוי, מצטמצם לשמות על לוח לבן. הילדון, שלעג לרשימה הריקה שלו בכל פעם שהיה צריך לאכול משהו, התקשר בסופו של דבר לבחורה מהבית והזמין אותה להישאר לסוף השבוע, רק כדי שיוכל לומר שהוא שכב עם מישהו. הוא התעלם ממנה כמעט כל הזמן שהיא הייתה שם. 'הוא התנהג כאילו הוא מתבייש בה,' אמר בן.
בן אומר עכשיו שלא היה אכפת לו להיות תחת הבדיחות; הוא היה בטוח שבכל מקרה שלו מצחיקים יותר, וגם לא השפיל אף אחד בתהליך. כשהם עזבו את הבית, ככל הנראה, הלוח נמחק בפעם האחרונה, ורשימת השטות לא עודכנה שוב. "המסר צריך להיות ברור - לייחס מין להצלחה גברית זה מאוד לא בריא. זה לא גרם לי להרגיש טוב יותר עם עצמי. אני יודע משיחה עם הילדון, שגם הוא במערכת יחסים [עכשיו], שגם הוא היה מודע לחלוטין והודה שהוא נבוך לגבי זה. אז, אני מניח, זו צמיחה?'
קדימה, תהיה גבר. תגדל זוג, אל תהיה כוס,ולהתמקם.לך קשה או לך הביתה.שמעתי את כל הפזמונים הגבריים האלה כשגדלתי, אבל במיוחד באוניברסיטה, שם נדחקתי מהקנאות של בית ספר לבנות אל הסביבה הרבה יותר מטורפת של אולמות הסטודנטים שלי.
פגשתי הרבה גברים רגישים ואינטליגנטים בדורהם, אבל פגשתי שם גם הרבה גברים חסרי רגישות ואינטליגנטים. בבריטניה, שנינו חוגגים ומבקרים את תת-תרבות הבנים שלנו. אבל באוניברסיטה זה בכלל לא הרגיש כמו תת-תרבות. זה הרגיש כמו התרבות. כנשים הטרוסקסואליות, אני וחברותיי היינו צריכים לפעול במסלולו, לפעמים לחקות אותו, לפעמים להתחבא ממנו.
בכל מקום שבו אתה גר, יש מבנה חברתי שווה ערך שגברים צעירים משתתפים בו. הבחור הבריטי הוא הילד האח האמריקני. אם אתה מרגיש שזה לא מתאים לך, זה מקווה בגלל שגדלת בסביבה שבה נחשפת לרעיונות בריאים סביב גבריות. ייתכן שהיו לך חוויות וזהויות חיים נוספות כמו היותך חלק מקהילה קווירית, שאפשרו לך לברוח מהשקפת העולם הקוצרית הזו.
אבל גברים רבים מרגישים שהם מחולקים לשתי קבוצות: גברים שלא יכולים להשיג, וגברים שיכולים. בדיוק כמו בית הסטודנטים של בן, אם אתה רוצה להיות חלק ממנו או לא, אין הבדל קטן. חזיונות של אסרטיביות גברית נחשבים לאידיאל הגברי - או שאתה מצליח לבצע את האידיאל הזה, או שאתה נכשל. כמו שגבר צעיר אחד אומר לי, 'מלמדים אותנו לזיין בלי להרגיש'.
היכן שנשים נפגעו זה מכבר ממיתוס הבתולים, שבו חוסר הניסיון המיני מגביר את הנחשקות שלהן, גברים נפגעו מהרעיון ההפוך - שניסיון מיני, תעוזה והצלחה משפרים את מעמדם: מיתוס הגבריות. לא רק שפעילות מינית היא חיובית, זה מה שאתה צריך כדי להיות פעיל כגבר. נגזרת מהמילה הלטינית vir, שפירושה 'גבר', הגבריות משמשת מילת לשון לגבריות; הצלחה מינית כתובה באופן מילולי בהגדרה שלנו לזהות גברית.
כדי להגיע להצלחה מינית, תקשורת ההמונים גורמת לגברים להרגיש שהם חייבים לבצע התנהגויות מסוימות או להשיג מאפיינים שאנו מותנים מבחינה חברתית לחשוב עליהם כגבריים - הישגים בחדר כושר, לסת חזקה ועבודה בשכר טוב. בדורהם, זה כלל גם הורדת הכי הרבה חצי ליטר. בעוד שרוב הנשים ההטרוסקסואליות יאמרו שדברים רבים מלבד מראה ועוצמה יכולים להפוך גבר לאטרקטיבי, היכרויות חושפות אמיתות לא נוחות שמחזקות את התסריטים המגדריים הללו. כבר בשנות ה-30 נשים אמריקאיות רצו שבעליהן יהיו מנוסים יותר מינית מהם. על פני שלושה מחקרים, לורי ג'נסן-קמפבל ועמיתיה מצאו שנשים אכן הולכות על 'גברים דומיננטיים', אבל באופן מכריע, לא דומיננטיות בלבד; הם הולכים על דומיננטיות עם התנהגויות פרו-חברתיות כמו להיות נעימים או לעזור לאחרים. סקר שנערך בקרב 7,000 משתמשי היכרויות מקוונים באוסטרליה מצא שנשים בגילאי שמונה עשרה עד עשרים וחמש העניקו משקל משמעותי לגיל, השכלה, אינטליגנציה, הכנסה, אמון וקשר רגשי, בניגוד לגברים מאותה קבוצת גיל, אשר ייחסו עדיפות גבוהה יותר ל- אטרקטיביות ומבנה גופני אצל בנות זוג. כל הנשאלים המבוגרים יותר דאגו פחות מאסתטיקה מאשר צעירים יותר, כך שאמנם מראה זה לא הכל עבור נשים, אך נותרו גורמים רבים המשפיעים על דינמיקה כוחנית - כמו גיל מבוגר, אינטליגנציה גבוהה יותר או יציבות כלכלית - שיסכלו צעירים יותר, כלכלית מחזרים גברים לא יציבים. מספר סקרים קטנים של אתרי היכרויות מגלים באופן עקבי שגברים סטרייטים נוטים יותר להיות פתוחים לדייטים עם שותפים מובטלים מאשר להיפך.
"מיתוס הגבריות, והעובדה שגברים ונשים ממשיכים לקנות בו, מתנגשים בעולם שבו הדינמיקה החברתית נמצאת בתנופה דרמטית".
מיתוס הגבריות, והעובדה שגברים ונשים ממשיכים לקנות בו, מתנגשים בעולם שבו הדינמיקה החברתית נמצאת בתנופה דרמטית. האבטלה העולמית הולכת וגוברת, ורגע לפני פגיעת המגפה, מגמות הצביעו על כך שמספר הגברים שלא קיימו יחסי מין בשנה האחרונה גדל פי שלושה; סביר להניח שלבילוי פרקי זמן ארוכים יותר בחינוך ולגור עם ההורים שלך יש השפעה על יכולתם של גברים צעירים לבצע גבריות. כניסתן של נשים למקום העבודה פירושה שלא רק שהסיכון של 'דומיננטיות' גבוה יותר, אלא שנשים אינן מסתמכות עוד על מוסד הנישואין שיהיה יציב כלכלית. להיות בררני יותר הוא משהו שאפליקציות היכרויות מעודדות, אותו עלינו לקחת ברצינות בהתחשב בעובדה ש-32 אחוז מהמערכות יחסים שהתחילו בין 2015 ל-2019 החלו באינטרנט, בהשוואה ל-19 אחוז בלבד בין 2005 ל-2014. דמות אינטרנטית שערך ניסויים חברתיים כדי לנסות לבטל את המיסטיקה של אלגוריתמי היכרויות, והמסקנה שלו בטינדר, הפופולרית ביותר בעולם אפליקציית היכרויות עם 55 מיליארד התאמות עד היום, היא שהיא "יכולה לעבוד, אבל פחות או יותר רק אם אתה בחור מושך". הוא הבין ש-80 האחוזים התחתונים מהגברים במונחים של אטרקטיביות מתחרים על 22 האחוזים התחתונים מהנשים, וש-78 האחוזים העליונים מהנשים מתחרים על 20 האחוזים הראשונים של הגברים. נשים מחליקות ימינה פחות מגברים ובגלל האופן שבו האלגוריתם של טינדר עובד, גבר בעל אטרקטיביות ממוצעת יכול לצפות שיאהבו רק מעט פחות מאחוז אחד מהנשים.
יש סיבה לדאוג בעניין הזה. מחקר אמריקאי שנערך בקרב 600 גברים מצא שגברים שתפסו את עצמם כפחות גבריים על פי נורמות המגדר המסורתיות עלולים להיות מועדים יותר להתנהגות אלימה. זה לא שכל הגברים שמרגישים ככה הופכים לאלימים, זה רק שעבור אלה שנלחצים על כך באופן פעיל - משהו שנקרא 'לחץ אי התאמה גברית' - הלחץ הזה יכול להוביל אותם להתמכרות לסמים, שתייה מוגזמת, נהיגה פזיזה, נשק נשיאה ואלימות. מפתה לפרוס את המילה 'incel' כאן בחופשיות, במיוחד כאשר נראה שהאיום הביטחוני שמציבה אידיאולוגיית פרישות בלתי רצונית הולך וגובר וכשנדמה שהממשלות לא לוקחות את זה מספיק ברצינות, אבל הפרק הזה דורש ניואנסים ואמפתיה רדיקלית. אקלים מדיה חברתית מקוטב שמונע מאיתנו לעתים קרובות. לפני שנשתמש במילה incel, עלינו להבין מה זה אומר, מי בדיוק אנחנו מבקרים, ובעיקר מי זה שצריך עזרה.
לאבד את זהיצא ב-14 באפריל 2022, בהוצאת HarperCollins Publishers.
כתב ויתור: רייצ'ל תומפסון סיפקה פרסומת לשער של Losing It.