אמנדלה סטנברג מוציאה את הסוויצ'רו האולטימטיבי פנימההאקוליט.

בְּמֶשֶךהאקוליטהעונה הראשונה של סטנברג, ההופעה הכפולה של סטנברג בתור התאומות מיי ואושה אניסיה הלכה על הקו בין הצד האפל לאור. אושה מתחילה את העונה כתומכת של הג'דיי, למרות שרגשותיה העזים והצער על אובדן משפחתה הביאו אותה להדחה מהמסדר. אחותה מיי, לעומת זאת, מתחילה בתור חסידה של מאסטר סית', שרוצה להשיג צדק עם הג'דיי.

אבל עד סוףהאקוליטהגמר של עצירת ההופעות, התאומים החליפו מקומות. אושה פנה לצד האפל, הרג את מאסטר הג'דיי סול (לי ג'ונג-ג'ה) והפך למסייע של הזר (מני ג'סינטו). כתמיכה בדרכה החדשה של אחותה, מיי מסכימה למחוק את זיכרונותיה, רק כדי לגמור לשירות הג'דיי.

זהו סיום משנה משחק, כזה שלעולם לא מאבד את היחסים שמניעים אותו. כל כך הרבה מזה חייב לשטנברג, שמבסס את הסדרה בקשר בין אושה למיי. בראיון ל-Mashable, דן סטנברג על הקתרזיס שהפינאלה מציעה לשני התאומים, בימוי של ה-showrunner Leslye Headland, והספינה האהובה ממילא בין אושה לקימיר/הזר.

הראיון הבא נערך ותמצה לצורך הבהירות.

Mashable: הגמר שלהאקוליטיש כל כך הרבה רגעים שגרמו לי לעצור וללכת, "וואו, אני לא מאמין שאנחנו באמת רואים את זה." אז אני אשמח לדעת, כשקראת את התסריט, מה היה הרגע שתפס אותךאתשואוסטופר, משהו שלא יכולת לחכות לצלול לתוכו?

כוח סטנברג:אני חושב שזה היה חייב להיות אושה שהורג את סול. לסלי אמר לי, כבר מתחילת התוכנית, כשהיינו בפרה-פרודוקציה, "זה מאוד חשוב לאישה בקשת נרטיבית להרוג את אביה". [צוחק] אמרתי, "מה זה אומר?"

בהתחלה לא הבנתי את זה. אבל אז, כשהמשכנו לדבר על זה, ויצאתי איתה למסע הרגשי של אושה, זה היה כל כך הגיוני עבורי, כי אני חושב שזה האב המטאפורי מולו היא עומדת. זה הדברים שאמרו לה שהיא, הדברים שאמרו לה שהיא לא מסוגלת, הדיכוי של העצמי שהיא השתתפה בו במשך רוב חייה, ההדחקה הרגשית. כל זה מגיע לראש ברגע שבו הוא מסוגל לשחרר את עצמו, והוא מקבל צורה של הטרגדיה הזו. הידיעה שלשם אושה הגיעה הייתה תמיד דבר כל כך עשיר עבורי להיכנס אליו כשבניתי את הקשת שלה במהלך העונה. איך אדם מגיע לנקודה הזאת? זו פשוט הפכה לשאלה כל כך מהנה בשבילי להתעמק בה.

מותו של סול הוא גם הרגע הראשון בו אנו רואים את אושה מניף חרב אור ואת הכוח. מה זה היה בשבילך לקחת סוף סוף את האלמנטים האיקוניים האלה של מלחמת הכוכבים בהקשר המאוד טעון רגשית זה?

אלוהים, זה היה כל כך כיף. התחרפנתי. בגמר, יוצא לי להשתמש בחרב אור ובחלליות טייס. זה היה הגשמת חלום עבורי; זה כל מה שרציתי לעשות.

זה היה מאוד משמח, כי ביליתי כל כך הרבה מהחודשים האלה באימונים עם סכינים או בכוריאוגרפיה של פעלולי קונג פו. אז זה באמת הרגיש כמו שיא של כל העבודה שעשיתי כדי לסיים את הלימודים - בערך כמו איך אושה מסיים את לימודיו עם סבר.

אני אוהב איך ברגע הזה, התגובה של מיי לאושה שהורגת את סול עדינה ומובנת יותר ממה שראינו מתפניות אחרות של הצד האפל במלחמת הכוכבים. מה המשמעות של נוכחותה והתגובה שלה לאושה כשהיא מתחילה בנתיב החדש הזה?

אני כל כך שמח לשמוע את זה. זה היה משהו שהרגיש לי ממש חשוב כשניגשתי לתפקיד של מיי באותם רגעים. בכל פעם שאתה משחק מישהו, אתה צריך לחשוב עליו כעל אדם. ותמיד הרגשתי שמיי מונעת על ידי תחושה עמוקה של נאמנות ורגשנות והזדהות עם משפחתה ועם המקום ממנו היא באה. אז היה לי את זה בכיס האחורי לאורך כל העונה, גם כשלא גילו למה היא עושה את הדברים שהיא עושה.

אני חושב שלמי יש את התחושה העמוקה הזו של סיפוק ושחרור [כשאושה הורג את סול], גם בהשגת צדק באמצעות אושה וגם בכך שהיא מאפשרת לאחותה להיות המועצמת בדינמיקה שלהם. היא רגילה, מאז ילדותה, לשלוט בדינמיקה הכוחנית במערכת היחסים שלהם, והיא מעין מוותרת על השליטה הזו באותו רגע. יש הרבה יופי במותו.

ואז יש את רגע הפרידה הנפלא הזה בין אושה ומיי ליד העץ על ברנדוק. כשזה הגיע לצילום, אני סקרן לדעת באיזה צד של הסצנה בחרת להופיע ראשון, ולמה.

אני חושב שבחרתי את מיי קודם, כי נקודת המבט של מיי באותו רגע פשוט הרגישה לי מאוד ברורה. רציתי שתהיה ההזדמנות שתהיה בה רכות. שתי האחיות, הן, בצורה באמת מספקת זו, זוכות לקבל את החלקים האלה של עצמן שמשתנים שלא בשליטתן מנעו מהן להחזיק עד אותו רגע. ורק רציתי לחשוב על, "בסדר, כשמי חוותה את הגמול הזה ואת השחרור הזה, אילו חלקים ממנה אנחנו זוכים לראות?" זה הרגיש לי מאוד חשוב שיש רכות והגנה שהיא חשה על אחותה, כי היא תמיד הונעה מאהבתה למשפחתה. זה פשוט הרגיש לי מאוד פשוט.

ואז אושה עוברת את זה. [צוחק] הומגירל נמצאת בשוחות. ידעתי שמיי הולכת להיות הכוח התומך והמנחה באותו רגע, אז נתתי לביצועים האלה להנחות את מה שאושה עשה.

אושה עוברת רצפים כה מהירים של שינויים, תוך כדי התגלמות. עבורי, זה באמת הרגיש כאילו ההתגלמות שלה הולכת להיראות כמו שהיא מרשה לעצמה להרגיש דברים, וזה בדיוק הצד האפל. זו רגשיות בלתי מבוקרת. המסע שלה הוא שיש לה את תחושת העצמי החנוקה הזו, והיא כל כך מפחדת מהרגשות שלה, ואז להגיע למקום שבו מותר לה להרגיש ולשחרר.

אם כבר מדברים על הצד האפל והרגשות, אני יודע שהרבה צופים נצמדו לספינת אושמיר. אני יודע שממש התרגשתי לראות את אחיזת היד ההיא מתנגנת. מהן המחשבות שלך לגבי איך הדברים מתנערים עבורם כאן, ומה עשוי להיות העתיד?

זה היה ממש מגניב לראות איך אנשים מתעניינים באושמיר, כי לא בהכרח ידענו איך אנשים יגיבו לזה.

במקור, הקשת הרומנטית הייתה חלק הרבה יותר משמעותי מהפינאלה. היה לנו את כל הוויכוח הזה סביב, "הם צריכים להתנשק? מה צריך לקרות?" ורק רצינו לתת עדיפות לבחירה של אושה ללכת לצד האפל בהרגשה אוטונומית יותר. זה היה משהו שלזלי תמיד דיבר איתו. היא אמרה, "אני לא רוצה שזה ירגיש כאילו אושה עברה מניפולציות לעשות את הבחירה הזו. אני לא רוצה שזה ירגיש שזה משהו שלא בשליטתה. אני רוצה שזה ירגיש שזו הייתה בחירה שהוא הכין לעצמה, אחרי שהיה לה סוף סוף כל המידע זמין עבורה".

אז זה הפך לנו חשוב יותר לתעדף את ההתאמה האידיאולוגית שמתרחשת בין אושה וקימיר, ושאושה סוף סוף מקבלת הכרה ורואים אותה בצורה עמוקה, שמאפשרת לה להיות מי שהיא באמת על ידי אדם אחר. בעיני זה הרגיש הרבה יותר משמעותי מבחינה רומנטית מכל סוג של אינטימיות פיזית שיכולה להיות.

יש מנגינה קטנה של כינור ברגע האחרון, ואני יודע שאתה מנגן בכינור. פנו אליך לשחק בזה?

לא, הלוואי שיכולתי לומר שזאת אני; זה יהיה כל כך מגניב!

קיבלתי את ההזדמנותלנגן יצירה של ג'ון וויליאמס בכינור שלי, שהיה רק ​​קטע וידאו שעשינו בזמן קידום התוכנית. אבל אני לא חושב שמישהו באמת היה מודע שניגנתי בכינור עד לאותו שלב. ואז המפקח על המוזיקה שלנו ניגש אליי בהקרנת הבכורה ואמר, "מה לעזאזל! הייתי מכניס אותך לאולפן לפני חודשים!" אז אם תהיה לנו הזדמנות לחזור, אולי זה יהיה משהו שנוכל לחקור.

כל הפרקים שלהאקוליטעונה 1 משודרת כעת בדיסני+.