בפרק האחרון של סאגת "החדשות המזויפות", פייסבוק מתמודדת כעת מול מדינה שלמה שכן גורמים רשמיים בגרמניה רוצים לקנוס את פלטפורמת המדיה החברתית על כל סיפור מזויף שעושה את דרכו לניוזפיד.

תומאס אופרמן, יו"ר המפלגה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית,סיפרהמראהשבגלל שפייסבוק עדיין לא הצליחה, למרות שידעה חדשות מזויפות והודעות שנאה שהתרבו באתר, החברהצריך להיות נתוןלקנס של 500,000 אירו (523,320 דולר).

האיומים מגיעים בדיוק כמו פייסבוקהכריזו על כלים חדשיםלהילחם בהפצת חדשות מזויפות, כולל אפשרות למשתמשים לסמן חדשות מזויפות ובדיקת עובדות של צד שלישי בעזרת עזרהמרשת בדיקת העובדות הבינלאומית של פוינטר.

ניתן למעוךפנה לפייסבוק כדי להגיב על הדיון המתמשך בגרמניה, אך החברה לא השיבה.

הגישה של גרמניה לדבר שטנה

חוקי דברי השנאה הנוכחיים של גרמניה היונולד במקור בשנת 1949במאמץ לבלום כל הסתה שתוביל לסוג הפשיזם והזוועות שנבעו ממלחמת העולם השנייה.

ספציפית, חלק אחד מהקוד הפלילי הגרמני,לכל שקע גרמניגל גרמני, אומר שאדם יכול להיות מאסר של עד חמש שנים אם אותו אדם:

"מסית שנאה נגד קבוצה לאומית, גזעית, דתית או קבוצה המוגדרת על פי מוצאם האתני, נגד חלקי אוכלוסייה או יחידים בשל השתייכותם לאחת מהקבוצות או חלקי האוכלוסייה הנ"ל או קורא לאמצעים אלימים או שרירותיים נגד אוֹתָם."

אף על פי שהחוק שימש לעתים קרובות כדי להעמיד לדין אנטישמיות ומכחישי שואה, התובעים הגרמנים עברו בשנים האחרונות בשימוש בחוקלהילחם בדברי שנאה נגד מהגרים.

בעוד דוגמאות של דברי שטנהנמחקו מפייסבוקלפי החוק הקיים, נראה שהתוכנית להטיל עונשים כאלה תיכלל במסגרת חוק חדש שמכוון במיוחד לרשתות החברתיות. וולקר קאודר, ממפלגת הנוצרים-דמוקרטים (CDU),אמר בשבוע שעבר, "אנחנו מתכננים להטיל עונשים גבוהים שישפיעו על חברות כמו פייסבוק אם הן לא יעמדו באחריות שלהן".

חלק מהחוק החדש יכלול גם דרישת הפלטפורמותשיהיו עובדים בגרמניהכך שבקשות להסרת הסיפורים המסומנים יוכלו להתבצע מהר יותר.

קריאה רחבה יותר לפעולה

אופרמן וקאודר הם כמעט לא הפקידים הגרמנים היחידים שקוראים לפייסבוק לתת דין וחשבון. שר המשפטים של גרמניה הייקו מאסחלק תחושה דומהבראיון נפרד לעיתוןתמונה ביום ראשון, באומרו, "רשויות המשפט חייבות להעמיד לדין [דברי שטנה וחדשות מזויפות], אפילו באינטרנט. כל מי שמנסה לתמרן את הדיון הפוליטי בשקרים צריך להיות מודע (להשלכות)".

מאס הדגיש זאתבפוסט בפייסבוק (כמובן)., תוך אזכור של הבחירות בגרמניה ב-2017, ואמר שלכל חברה ש"משיגה מיליארדים ברשת יש אחריות חברתית". הוא הוסיף (באמצעות Google Translator): "מפלגות לא צריכות לתמרן דיונים פוליטיים, הן צריכות להימנע מבוטים חברתיים ומחדשות מזויפות. אסור שמערכת הבחירות 2017 תהיה קרב שקר דיגיטלי".

כשהבחירות מתקרבות במהירות, ממשלת הקואליציה השלטת בגרמניה רוצה לפתוח בדיון על החוק החדש הנ"ל לאחר פגרת חג המולד,לְפִיגל גרמני.

מאס עזר להקים צוות משימה ב-2015 שכלל נציגים מפייסבוק, טוויטר ויוטיוב כדי לעזור לדכא דברי שטנה בפלטפורמות הללו, אך על פידו"ח שפורסם לאחרונה(בְּאֶמצָעוּתהגרדיאן), אף אחת מהפלטפורמות לא הצליחה במיוחד.

לפי הדוח הזה, פייסבוק הייתה למעשה המצליחה ביותר על ידי סימון של 46 אחוז מהפוסטים שמפרים את חוקי דברי השנאה המחמירים של גרמניה; יוטיוב סימן רק 10 אחוזים, וטוויטר הצליחה לסמן 1 אחוז זעום.

זכות להישכח

יש הקשר רחב עוד יותר לגמישות לכאורה של אירופה בעניין הצנזורה באינטרנט, בעיקר עם חוק "הזכות להישכח" השנוי במחלוקת שמאפשר לתושבי האיחוד האירופי לבקש שסיפורים עליהם יכילו מידע שהוא "לא מדויק, לא מספק, לא רלוונטי, או מוגזם" להסרה מתוצאות החיפוש.

לגוגל ישנלחם בפסיקהמאז שהיהאושר בשנת 2014על ידי בית משפט של האיחוד האירופי ונלחם גם בעובדה שהחלטה שהתקבלה על ידי בית המשפט העליון של צרפת תהיהלהחיל באופן גלובלי, המשפיע על כל הדומיינים של Google, לא רק על תוצאות החיפוש בצרפת.

בשני המקרים, מדינות אירופה מפעילות רמה מסוימת של צנזורה, גם אם בחסות ריסון "דברי שטנה" או מידע "לא רלוונטי", קשה להבין שזה נסבל בארצות הברית.

חופש מבולגן

המנטליות הזו היא שהובילה לכאבי ראש עבור פלטפורמות המדיה החברתית בטוויטר בארה"ב עמדה בפני דילמה לגבי אילויש להשעות חשבונות alt-rightאו לאפשר, ופייסבוק נתפסה במתועד היטב מַאֲבָקעִםבקרת עריכהעל ידיעות מגמתיות, מעידה על כךאיזושהי אשמהעל ההפצה האמורה של חדשות מזויפות שהובילה אותנו לנקודה זו.

אפילו יותר קשה להבחין: איזה גלגול צריך להיות לפלטפורמות האלה מתיאפילו הנשיא הנבחר של ארצות הברית עושהטענות שווא?

היוכמה חוקי מדינהמוצע בארצות הברית שפוסעים בשטח דומה לחוקים האירופיים, ובעיקר חוק אחד - המכונה חוק "לחצן המחק" - בקליפורניה המחייב אתרים לתת לקטינים אפשרות למחוק תמונות או נתונים אחרים עליהם, אך עם השפעה קטנה.

חוק "כפתור המחק".חל רק על נתונים ומידע שקטינים מעלים בעצמם ואינו מבטיח את הסרת הנתונים הללו מכל מקום בו הם הוחזקו בארכיון. ורק השבוע, מחוקק בדרום קרוליינה רוצה למנוע מאנשיםגישה לפורנו מקווןשהוכרז מזמןחופש הביטוי המוגן.

אבל אין שום דבר ברמה הלאומית בארה"ב שמשתווה לדגמים האירופיים שהוזכרו כאן. אחרי הכל, ארצות הברית כבר הייתה בדרך הזו בעבר, בעיקר עם חוקי ההמרדה של1798ו1918שביקש לבלום נאומים שביקרו את הממשלה בזמן מלחמה וכן, להעניש הצהרות כוזבות. שני המעשים בוטלו מאוחר יותר והגיעו להכפשה במהלך עשרות השנים.

אבל זה לא אומר שאין מקום לדאגה במקרה הספציפי הזה. בין האיום של גרמניה למאבק של צרפת לבאופן גלובלילהחיל את פסיקת "הזכות להישכח", כל העיניים יהיו על איך מגיבות פלטפורמות המדיה החברתית ולאן ההחלטות האלה יכולות לקחת אותנו מכאן.