כשג'ורג'אן רייט ונכדה בן ה-13, קיונטאי, רצו להשתמש באינטרנט לפני המגיפה, היא ניסתה את התוכנית האלחוטית בתשלום מראש שרכשה מספק שירות לאומי. אבל הצמד ויתר לעתים קרובות על גלישה באינטרנט או צפייה בסרט הודות לחיבור האיטי.

"זה לא עבד. זה לא הועיל לאף אחד מאיתנו", אומר רייט, שהוא המטפל העיקרי של קיונטאי ומתגורר בהיילנד פארק, עיר קטנהמוקף בדטרויט.

ואז התקפה המגיפה ורייט נזקק נואשות לא רק לחיבור אמין ומהיר אלא גם למחשב כדי שקיונטאי יוכל ללמוד מרחוק בבית הספר. עד אז, הם השתמשו בטלפון שלה כדי להיכנס לאינטרנט.

בדטרויט, האינטרנט המהיר מרוכז במרכז העיר ובפרברים העשירים שמסביב. אבל אינטרנט איכותי לרוב אינו משתלם או אינו זמין עבור עשרות אלפי תושבים. לפני המגיפה, ההכנסה החציונית של משק הבית של העיר הייתה 31,000 דולר, ומשקי בית רבים לא יכלו לשלם עבור מים או חשמל, ועוד פחות מכך חבילות אינטרנט מהיר שבארה"ב,ממוצע של $70 לחודש.

הפער דיגיטליבדטרויט הוא חריף. ליותר משליש מהבתים אין חיבור, לשני שליש מהבתים עם הכנסה נמוכה אין פס רחב, ו-70 אחוז מתלמידי בתי הספר הציבורייםלא יכול לגשת לאינטרנט מהבית, על פי נתונים שנאספו לפני המגיפה.

אז כשאמריקאים רבים התכופפו בבתיהם באביב האחרון, עם חיבור אינטרנט שפעל כמו חבל הצלה לעבודה, לבית הספר, למשפחה ולמשאבים כמו שירותי בריאות טלפונית ומשלוחי מכולת, רייט ניסה למצוא פתרון.

הסיפור שלה אולי נשמע מוכר ל-77 מיליון אמריקאים שאין להם חיבור אינטרנט ביתי הולם. רק שני שלישים מהאנשים שחיים ברמת ההכנסה התחתונה של המדינהיכול לגשת לאינטרנט מהבית, ומחציתם עושים זאת מטלפון נייד, על פי Free Press, ארגון תמיכה ללא מטרות רווח המתמקד בקביעת מדיניות עבור אינטרנט "חופשי ופתוח". בעוד שלרבע מהאנשים הלבנים אין פס רחב קווי, הבעיה משפיעה באופן לא פרופורציונלי על אנשים שחורים, לטינים וילידים, שליש או יותר מהם אין גישה.

המגיפה הוכיחה שגישה עקבית לאינטרנט מהיר היא תועלת חיונית. בלעדיו, משימות דחופות כמו הגשת בקשה לאבטלה, לימודים בבית הספר, קביעת תור לחיסון ופריחה של יקיריהם הן קשות או בלתי אפשריות. אלה שסוף סוף התחברו במהלך המגיפה אומרים שזה מספק תחושה של נורמליות ובטיחות בתוך משבר. חסידי גישה שוויונית אומרים שהאינטרנט אינו מותרות אלא כלי עזר כמו מים, גז או חשמל, ושאמריקאים כמו רייט לא צריכים להישאר מאחור כדי לגשר על הפער הדיגיטלי בעצמה.

ריפוד אדום דיגיטלי

בספטמבר האחרון, עזרה אכן הגיעה לרייט. מארגנים מהקואליציית קהילת נורת' אנד וודוורד(NEWCC), עמותה לצדק חברתי ופיתוח קהילתי, התדפקה על דלתות בהיילנד פארק בניסיון למצוא תושבים שזקוקים לאינטרנט. בשיתוף עםפרויקט הטכנולוגיה הקהילתי של דטרויטואת שלהיוזמת אינטרנט שוויונית, המארגנים הציעו אינטרנט מהיר בחינם או במחיר סביר לתושבים בנורת' אנד, שכונת דטרויט, והיילנד פארק באמצעות רשת אלחוטית קהילתית "השכונתית". רייט נרשם.

מה שהיא קיבלה היה אינטרנט מסובסד במלואו, כמו גם מחשב שולחני משופץ ואביזרים חדשים כדי שקיונטאי יוכל להשתתף בשיעורים שלו בכיתה ו' באופן וירטואלי. כעת הוא מבלה את ימיו בכיתה ובחקור את המקצועות האהובים עליו, אנגלית ומדעים. הוא גם משחק משחקים ועוזר לסבתא שלו לשלם חשבונות ולגשת למייל. רייט, שעבדה בעבר כמנקה בית, מבלה חלק מזמנה באינטרנט בחיפוש אחר תוכניות תמיכה חברתית שעשויות לסייע לקייונטאי ולה.

כדי להפוך התקנות ביתיות לבטוחות, NEWCC פיתחה ערכות "אינטרנט בקופסה" הכוללות פס חשמל ונתב אינטרנט אלחוטי. רייט קיבלה גם אחד, מה שאומר שהיא הקימה את החיבור בפנים בליווי של טכנאי שגם השלים את ההתקנה החיצונית.

הנתב האלחוטי של רייט מתחבר לתשתית האלחוטית הקבועה של יוזמת האינטרנט Equitable. הטכנולוגיה, הנפוצה, מציעה מהירויות זהות או תחרותיות עם פס רחב קווי, אך אינה דורשת קווי טלפון או כבלים כדי לעבוד.

זה קריטי בדטרויט. בשכונות עם הכנסה נמוכה חסרים כבלי סיבים אופטיים שמכניסים את האינטרנט לבתים במהירות הבזק. ג'ניס גייטס, מנהלת יוזמת האינטרנט Equitable, אומרת שחברות כבלים וספקי שירותי אינטרנט לא הצליחו להשקיע בתשתית דיגיטלית בשכונות הללו, כי זה לא נתפס כרווחי. כתוצאה מכך, ספקי שירותי האינטרנט הגדולים בדטרויט, המתמודדים עם תחרות מועטה, מציעים לפעמים חיבורים איטיים מכיוון שהם מסתמכים על טכנולוגיה מיושנת כמו DSL.

היא מתארת ​​את המגמה כריפוד אדום דיגיטלי, גרסה של המאה ה-21 של שיטות הדיור המפלות שהרחיקו אנשים צבעוניים משכונות לבנים של המעמד הבינוני.

"להגיד לאנשים האלה שבגלל שאתה גר בשכונה הזו, יהיו לך מהירויות איטיות יותר, חיבורים באיכות ירודה, מבחינתי רק מנציח ומדכא עוד יותר אנשים שחורים וחומים", אומר גייטס.

יוזמת האינטרנט השוויונית מכשירה את חברי הקהילה כ"דיילים דיגיטליים", מלמדת אותם את המיומנויות ההנדסיות הנדרשות כדי להקים רשתות בשליטה שכונתית, כמו גם ארגון מיומנויות כמו עיבוד שכונות. מאז 2017, היוזמה חיברה 250 בתים ועסקים לאינטרנט מהיר. במהלך המגיפה, היא יצרה מספר מוקדים קהילתיים אליהם ניגשו 750 אנשים מדי יום והשיקה אינטראנט כך שתושבים יוכלו לגשת למנות שיעורי בית, למצוא משאבים לתחבורה, מזווה אוכל, חינוך ולתקשר אחד עם השני באינטרנט, תכונה שלדברי גייטס הייתה במיוחד חשוב לקשישים שהרגישו לא בטוחים לצאת החוצה. עבודתם, והסבסוד ללקוח, מחויבים במענקי קרן.

גייטס אומרת כי היוזמה מנסה להגדיל את יכולתה להגיע ליותר תושבי דטרויט, אך היא גם יודעת שפתרונות לבעיה זו דורשים את הדרך שבה אנו חושבים על גישה לאינטרנט כדי להשתנות מהותית.

"פס רחב הוא שירות חיוני"

אחת הדרכים לסגור את הפער הדיגיטלי היא להפוך את הגישה לאינטרנט לזמינה וזמינה באופן כללי, משהו שרק המגיפה יכולה לזרז בהתחשב בהימור הגבוה בחוסר חיבור.

בדוגמה אחת בולטת,קומקאסט הגדילה את מהירות חבילת "Internet Essentials" בעלת ההכנסה הנמוכה שלהלאחר שסטודנטים צעירים בבולטימור לחצו על החברה לשיפור. למרות שזה לא שינה את מחיר החבילה הבסיסית, קומקאסט עשתה את זה מהיר פי שניים מהתקן הפדרלי לאינטרנט בפס רחב, שהוא הורדה של 25 מגה-ביט לשנייה (mbps)/3 מגה-ביט לשנייה. השדרוג כעת אומר שלקוחות וילדיהם נוטים פחות להזדקק למקורות נתונים יקרים אחרים, כמו תוכנית הטלפון הנייד שלהם, כדי לגשת לאינטרנט בצורה מהימנה.

אינספור יוזמות מיהרו גם לספק לתלמידי בית הספר גישה והתקנים. הלמידה חדשנית של Verizonהתוכנית, מאמץ חינוכי רב שנים לסגור את הפער הדיגיטלי, שלחה בשנה שעברה אייפד מחוברים ל-123,000 ילדים ברחבי הארץ. המכשירים ניגשים לרשת ה-4G של Verizon ומגיעים עם 30GB של נתונים בחינם לחודש, שנועדו לתמוך בסטודנטים העוסקים בלמידה היברידית או וירטואלית.

עבור אביגיל רייאס, תלמידת כיתה ז' בפיניקס, האייפד פירושו שהיא יכולה להמשיך ללמוד מרחוק בזמן שבני גילה יחזרו לכיתה. למשק הבית שלה אין חיבור פס רחב.

"אני עושה את העבודה שלי מהבית כדי שלא אצטרך לחלות את המשפחה שלי, וזה מה שחשבתי שהכי חשוב", אמר רייאס ל-Mashable.

בת ה-13 משתמשת ב-Webex כדי להשתתף בשיעור והיא נהנית במיוחד להשתמש באפליקציית SketchesSchool כדי להשלים את מטלות האמנות שלה. משפחתה משתמשת באופן קבוע באייפד כדי לשמור על קשר עם קרובי משפחה.

עם זאת, הפתרון שעשוי לשנות באופן דרסטי את הגישה למשפחת רייאס ואחרים במצב דומה הגיע בסוף השנה שעברה. עם הצעת חוק התמריצים שהתקבלה בדצמבר, הקונגרס יצר סובסידיה חדשה בשםהטבת פס רחב לשעת חירום, המעניק למשקי בית זכאים הנחה של עד 50$ (75$ לאלו באדמות השבט) לחבילת פס רחב, והנחה חד פעמית של 100$ על מחשב נייד, מחשב שולחני או טאבלט, סיפקה ללקוח שבבים בין 10$ ו-$50.

דנה פלוברג, מנהלת המדיניות של Free Press, אומרת שההטבה מכירה עד כמה הפכה הגישה לאינטרנט חיונית.

"אנחנו טוענים כבר זמן מה שפס רחב הוא שירות חיוני, וזה היה חיוני לפני המגיפה", היא אומרת. "צריך מים, חשמל ופס רחב כדי לשרוד, במיוחד במהלך משבר הבריאות הזה".

פלוברג היה מודאג במיוחד מאנשים שלא יכלו להגיש בקשה לאבטלה, להירשם לזריקת חיסון, או להגיע לתור לרופא, לבית ספר או לשימוע פינוי וירטואלי בשנה האחרונה בגלל שחסרה להם גישה לאינטרנט. כאשר אסערת חורףהותיר את הטקסנים ללא חשמל במשך ימים, אומר פלוברג שהתבררה חשיבותה של תקשורת דיגיטלית במהלך אסון טבע. האינטרנט היה איך אנשים רבים למדו על תחנות חימום, סיוע וכיצד ליצור קשר עם פקידי ממשל.

פלוברג אומרת שהיא מקווה שהקונגרס מחשיב את הטבת הפס הרחב לשעת חירום כפיילוט שעלול להוביל לסבסוד קבוע, כך שגישה לאינטרנט תישאר במחיר סביר בשוק שבו לספקים הארגוניים הגדולים המעטים יש תמריץ קטן לשנות את אופן הפעולה שלהם.

"לקוחות בשוליים"

למרות שמחיר סביר הוא המפתח, גישה מוגבלת עדיין נותרה הכוח המניע של הפער הדיגיטלי ברחבי המדינה.

"יש הרבה לקוחות בשוליים והם מתרוצצים", אומר מאט לארסן, מנכ"ל Vistabeam Internet בגרינג, נברסקה.

Vistabeam הוא עסק קטן המספק אינטרנט מהיר ליותר מ-5,000 לקוחות על פני 40,000 מייל רבועים. רבים גרים מחוץ לגבולות העיר. לארסן אומר שהמגיפה גרמה למאות לקוחות חדשים להירשם. עד אז, חלקם הצליחו באמצעות הטלפון שלהם או אפילו בחיבור DSL ישן לבצע משימות בסיסיות באינטרנט.

לארסן מתכנן לקבל את הטבת הפס הרחב לשעת חירום מהממשלה בשם הלקוחות המתאימים. הוא מצפה שהסבסוד יועיל במיוחד למשפחות עם סטודנטים וקשישים המתגוררים בהכנסה קבועה. עבורם, תוספת של 50 דולר לחודש נחשבת כהוצאה בלתי אפשרית.

Vistabeam בונה גם את הרשת האלחוטית הקבועה שלה, המשתמשת בתדר רדיו כדי לשדר ולקבל נתוני אינטרנט. בעוד ש-Vistabeam משתמשת גם בסיבים היכן שהוא זמין כעת, אלחוטי קבוע הוא בדרך כלל הדרך שבה לארסן מגיע ללקוחות המרוחקים יותר שלו.

בִּכלָל,בניית סיבים יקרים פי שבעה מאשר אלחוטי בפס רחב, על פי מחקר שנערך מטעם WISPA, ארגון לובינג המייצג ספקי שירותים אלחוטיים קבועים בקהילה. העלויות עבור סיבים כוללות בנייה גדולה וממושכת להתקנת כבלים וכן תחזוקה ארוכת טווח. זה יכול לקחת שנים כדי לחבר בתים ביישובים כפריים. בינתיים, ספקי שירותים גדולים עשויים לראות יותר סיכון מרווח כשמדובר בהוצאות של מיליוני דולרים כדי להגיע לכמה מאות או אלפי לקוחות.

כדי להרחיב את הרשת האלחוטית שלו, לארסן משתמש במימון פדרלי מהצעת החוק הראשונה לגירוי COVID-19. הקונגרס ייעד את הכסף הזה להגדלת הגישה לפס רחב באזורים כפריים. לארסן, ששייך ל-WISPA, אומר שהאובססיה של התעשייה לסיבים תעכב קבלת קישוריות טובה יותר לאזורים כפריים.

ג'וש לותמן, מנכ"ל Imagine Networks בטרויה, אוהיו, וחבר מועצת המנהלים של WISPA,אומר שעם יותר תדירות, ספקים מבוססי קהילה יכולים לחבר טוב יותר לקוחות מרוחקים לאינטרנט מהיר. כַּיוֹם,הממשלה מוכרת חלק גדול מהתדר המורשה שלהעבור מיליארדי דולרים לספקי שירותי אינטרנט ארגוניים כדי שיוכלו להרחיב ולשפר את הרשתות שלהם.

זה יכול להשאיר ספקי שירות עצמאיים כמו Imagine Networks, שיש לה 500 לקוחות, לחפש תדירות באזורים שבהם התקנות הממשלתיות קובעות היכן ניתן לבנות ולהציב משדרים אלחוטיים. עבור אלחוטי קבוע, הציוד דורש קו ראייה ברור, מה שלעתים קרובות אינו אפשרי באזורים כפריים שבהם עצים חוסמים את הנוף אך לא ניתן להוריד אותם. לותמן אומר שלמרות שסיבים זמינים בטרויה, הם לא יגיעו בקרוב לאלה שגרים הרבה מחוץ לגבולות העיר.

"מה יקרה אם תהיה לנו מגיפה נוספת בשנה הבאה? לקוחות כפריים הם באמת אלה שאנחנו צריכים להתמקד בהם", הוא אומר, ומציין כי שדרוג ערים ושדות תעופה לסיבים מבלי להתייחס לגישה לאינטרנט במקומות אחרים, מעדיף אנשים שלרוב כבר יש להם חיבור מצוין.

פלוברג, מארגון ההסברה Free Press, מקווה שהמגיפה תשנה בסופו של דבר את האופן שבו אנו חושבים על גישה לאינטרנט איכותית כך שהיא תהיה זמינה לכל מי שרוצה בה.

"קשה לחשוב על כמעט כל דבר שלא דורש, או לא היה קל יותר באופן משמעותי, אם היה לך אינטרנט", היא אומרת.

קרא עוד על הפער הדיגיטלי

• איזו תוכנית אינטרנט עם הכנסה נמוכה מביאה לך - ומה היא לא

• למה לצפות כאשר אתה מצפה ל-8 מיליארד משתמשי אינטרנט

• כיצד הפער הדיגיטלי משאיר את התלמידים מאחור, ומה עלינו לעשות כדי לתקן אותו

• קהילות ילידים בנו אינטרנט משלהן. הנה איך.