העבם של קרטר רדף אותו במשך שנים. מעטים ידעו את מומחיותו באסטרונומיה.

לאחר שיחות עם מנהיגים זרים, מפגשי ראפ עם מחוקקים ותדרוכים מסווגים ארוכים עם יועצים, הנשיא ג'ימי קרטר היה בורח לעתים קרובות לגג הבית הלבן.

שם בנו ג'פרי הקים טלסקופ מעקב, אמר קרטר בספרו,חיים מלאים. הוא ירגיש את משקל העולםלהביט בכוכביםוהרהר במקומו ביניהם.

"אני זוכר בליל חורף אחד שהלכתי לגג הבית הלבן כדי לחקור את ערפיליות אוריון, אבל בקושי יכולנו לראות את הכוכבים, התמונות שלהם כה מחווירות על ידי אורות העיר", הוא עשה שעווה בשיר.

באותו ערב מסוים, ב-18 בדצמבר 1977, האסטרופיזיקאיקרל סייגןהצטרף אליו. הם בדיוק ביקרו במצפה הצי האמריקני ליד אחוזתו של סגן הנשיא, שם דנו בכל הדבריםמֶרחָב—כוכבי לכת, כוכבים,חורים שחורים, ואסטרוביולוגיה. קרטר עצמו היה איש מדע: הוא למד הנדסה בקולג' ועבד בופיזיקה גרעינית.

"זו הייתה סטייה מבורכת מדאגות ארציות", כתב במכתב תודה לסאגאן.

קרטר, שמת ב-29 בדצמבר 2024 בגיל 100, היה אסטרונום נלהב, עם סקרנות עמוקה ליקום, חלק מהסיפור שלו שאינו ידוע. זה התחיל כשהיה עוזר מעבדה של מורה לאסטרונומיה בשנה הראשונה שלו בקולג', וזה המשיך כשהוא למד ניווט שמימי בצי האמריקני, שם עלה לדרגת סגן. בחג המולד אחד כשהיה על ספינה עם משפחתו, הוא שאל את הקפטן אם לצוות יש סקסטנט על הסיפון, כלי למדידת הזווית בין האופק לעצם בשמים. הקפטן המשיך והראה לו אחד,הוא אמר, מוצג כמו חפץ מוזיאון בקורת זכוכית.

ראה גם:

ייתכן שהציוץ נמחק

אבל הפוליטיקה האפילה לעתים קרובות על הערכתו של הנשיא לשעבר לחלל. למרות התקציב הראשון שלוממומןהתוכנית שהפכהנאס"אטלסקופ החלל האבל של קרטר הושמץ על כך שלא תמך בטיסות חלל אנושיות בנוסח תוכנית אפולו, אמר סטיבן הוכמן, עוזר מיוחד לשעבר של הנשיא במרכז קרטר. הוא היה תומך של חקר רובוטי ומחקר שיכולים להועיל לחייהם של אנשים, אבל כשזה הגיע למחיר המופקע שלשליחת אסטרונאוטים לחלל העמוק, הוא העדיף הוצאות על עניינים ביתיים.

"נאס"א, אני מאמין, לא נתנה לו את הקרדיט המגיע לו", אמר הוכמן ל-Mashable. "אני מאמין שזה בגלל שהוא היה ביקורתי על תוכנית מעבורת החלל ולא סיפק מימון למשימות עתידיות לירח או למאדים".

במשך שנים יריבים פוליטיים לעגו לקרטר על כך שיש לו כובע נייר כסף, שנבע ממנותקרית ב-1969שאחר כך הופץ בעיתונות. לאחר פגישת מועדון ליונס בלירי, ג'ורג'יה, קרטר ועוד כמה גברים הבחינו במשהו מוזר שזז בשמים: עצם זוהר, תחילה כחול ואז אדום, הגודל והבהירות לכאורה שליָרֵחַ. כארבע שנים לאחר מכן, קרטר דיווח על כךחפץ מעופף לא מזוההלוועדת החקירות הלאומית לתופעות אוויריות והלשכת העב"מים הבינלאומיתבאוקלהומה.

למרות שקרטר מעולם לא טען שהוא הבחין בחייזרים או בצלוחית מעופפת - בעיניו זה היה ממש חפץ לא ידוע באוויר - אנשים צחקו וטעו בראיית העב"מים שלו ככזו. ספקנים, שכנראה לא ידעו דבר על הרקע האסטרונומי של קרטר, טענו שהוא רק ראהוֵנוּס.

"זו לא הייתה ונוס," אמר קרטר פנימהראיון משנת 2007בפודקאסט "מדריך הספקנים ליקום"..

למעשה, ראיית העב"מים שלו קיבלה ממדים מיתיים כל כך, חלקם תהו האם זו הסיבה שקרטר רצה שנאס"א תחקור עב"מים ב-1977. למרות בקשת הבית הלבן שהביעה צורך לטפל ב"בעיית יחסי הציבור" הכללית של העב"מים, נאס"א באופן מפתיע, דחה.

הנושא התבקשכתב העת לחקר מדעילהזמין את ריצ'רד סי הנרי, סגן מנהל האסטרופיזיקה של הסוכנות בתקופת הממשל של קרטר, לכתוב על כך חיבור יותר מעשור לאחר מכן. הנרי,פרופסור בדימוס למחצהבאוניברסיטת ג'ונס הופקינס היום, לא הגיעה למסקנות סופיות לגבי הסיבה מדוע נאס"א דחתה את הבית הלבן. אבל, בלאחר כתב, הנרי אמר שהוא שלח את הטיוטה שלו לקרטר לפני הפרסום ב-1988.

"הנקודה החשובה ביותר שתוכלו להבהיר, אם תרצו, היא האם אתם בעצמכם עומדים מאחורי המכתב (הצעת פאנל העב"מים) מ-21 ביולי 1977 לנאס"א", כתב הנרי.

לצד המשפט, רשם קרטר את תשובתו במילה אחת:לֹא.

עם זאת, קבור בעיתון של הנרי היה חלון קטן לתשוקתו של קרטר לאסטרונומיה. בנובמבר 1977 שלחו הנשיא ובנו הודעה למטה נאס"א וביקשו לשאול טלסקופ קווסטאר בגודל שבעה אינץ'. בהתחשב בכך שלא היו טלסקופים במטה - רק נייר, אמר הנרי - הוא ניסה לצוד אחד בקמפוס אחר של נאס"א.

התברר למרכז טיסות החלל של מרשל בהאנטסוויל, אלבמה, יש כזה.

"במזל גדול, מטוס של נאס"א טס מהאנטסוויל לוושינגטון למחרת ([יועץ המדע פרנק] פרס הדגיש שהנשיא לא רוצה טיסות מיוחדות או בזבוז אחר של דולרים משלמי המסים)", כתב הנרי.

פקיד נאס"א ואשתו, ריטה מהון, אספו את ה-Questar בנמל התעופה הלאומי של וושינגטון ולקחו אותו מיד לבית הלבן. לאחר מכן הם פרקו את הטלסקופ מארגז עץ גדול והראו לבני הזוג קרטר כיצד להציב אותו על מרפסת טרומן המשקיפה על המדשאה הדרומית. הלילה היה מעונן, אבל הם התאמנו על הירח.

לאחר מכן המשיך הנשיא לקחת את הטלסקופ איתו לקמפ דיוויד ליד ת'רמונט, מרילנד, ב-23 בנובמבר 1977, שם בילו הוא ומשפחתו את חג ההודיה, לפי דבריו.יומן יומי. הוא החזיר אותו כשבוע לאחר מכן.

יש לתהות אם קרטר הביא איתו שוב טלסקופ רק 10 חודשים לאחר מכן, כשהזמין את נשיא מצרים מוחמד אנואר אל-סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין להצטרף אליו לנסיגה. השיחות המפורסמות יביאו להסכמי קמפ דייוויד, שלימים זיכה את מנהיגי המזרח התיכון בפרס נובל לשלום.

יש אירוניה משעשעת לאגדה האורבנית הכוזבת שקרטר האמין שביקרו בו חייזרים: הוא, אחרי הכל, האדם הסביר ביותר שיציג את האנושות עם חוצנים.

במרחק של כ-15.5 מיליארד קילומטרים מכדור הארץ, מפלח דרך התהום הקרה והלא ידועה, נמצא ה-NASAוויאג'ר 1בְּדִיקָה. זוהי החללית הרחוקה ביותר מהבית, לאחר שעזבה את מערכת השמש בשנת 2012. דאייה בחלל הבין-כוכבי בשעה38,000 קמ"ש, הוא נושא תקליט מצופה זהב שהופק על ידי Sagan, עם שילוב של צלילים מהכוכב.

צרצרים. רוּחַ. ברכות ב-55 שפות, מאכדית ועד וו. אמא מנשקת את הילד שלה. אלה ומכתב מקרטר הם בין ההקלטות בדיסק.

הסיכויים ליצור קשר עם חייזרים, אם הם קיימים, קלושים, אם לא בלתי עבירים. גלקסיות מסתובבות אחת מהשנייה אל הלא נודע האינסופי.המהירות שבההחלל מתרחבהרבה מעברהטכנולוגיה שלנולהתגבר על זה. זה כאילו היקום נוצר כדי להפריד בין תושביו.

אבל האם כמה צורות חיים אינטליגנטיות אחרות יתקלו בוויאג'ר - אווויאג'ר 2, הנושא תיעוד כפול - אלפי או אפילו מיליארדי שנים לעתיד, הם יגלו את דבריו של קרטר:

"זו מתנה מעולם קטן ורחוק, אות לצלילים שלנו, למדע שלנו, לדימויים שלנו, למוזיקה שלנו, למחשבות שלנו ולרגשות שלנו", כתב. "אנחנו מנסים לשרוד את זמננו כדי שנוכל לחיות בתוך הזמן שלך. אנו מקווים שיום אחד, לאחר שפתרו את הבעיות העומדות בפנינו, להצטרף לקהילה של תרבויות גלקטיות. הרשומה הזו מייצגת את התקווה שלנו ואת הנחישות שלנו ואת הרצון הטוב שלנו במרחב עצום ומדהים. עוֹלָם."

רבים הכירו את מערכת היחסים האינטימית של קרטר עם אמונתו. הוא גדל בפטיסט הדרומי, בנו של חקלאי בעיר הבום-טאון פליינס, ג'ורג'יה. הוא התייחס לעצמו כנוצרי שנולד מחדש. זמן רב לאחר נשיאותו, הוא השתתף בשירותי כנסייה קבועים ולימד בית ספר ראשון.

אבל איך אמונותיו האוונגליסטיות מסתדרות עם מחשבותיו על היקום אינן ברורות. הוא כתב בשיר, שכותרתו "בהתחשב בריק:"

כשאני רואה את הקסם / של שמי ערב, את סיבולתם הרגיעה; / תבניות כוכבים עם שמות / של דובים וכלבים, ברבור, בתולה; / כוכבי לכת אחרים שהוויאג'ר שלנו הראה / היו דומים וכל כך שונים משלנו, / עם כל הירחים שלהם, / דיסקים בהירים, טבעות מוזרות ופנים מכותרים; / שביטים עם זנבותיהם הזורמים / כפופים בלחץ השמש שלנו; / נוף השמים של שביל החלב שלנו / אוחז בדיסק המנצנץ שלו / אינסוף שמשות / (או נגיד אלף מיליארד); / בידיעה שיש חורים של חושך / מסה בולעת ואפילו אור, / בידיעה שהגלקסיה הזו שלנו / היא אחת מהמון / במה שאנו מכנים שמים, / היא מטרידה אותי. זה מטריד אותי.

מה בדיוק רודף את קרטר? האם הוא הביע התנגשות שלאמונה ומדעבמה שמעבר? משבר קיומי של לא לדעת את התמונה הגדולה?

אולי, כרצונו, האנושות תשרוד הפעם כדי שנוכל לחיות כדי לדעת יותר.