זו רייצ'ל תומפסון, מ-Mashable dot com, והספר האמיתי שלה! קרדיט: יתד מרובע / וינטג' / מרוכב שניתן למעוך
אנחנו משוחדים, אבל אתה צריך לקרוא את זה.
בזמן שדיווחה על מין ומערכות יחסים עבור Mashable, לאחרונה על רקע מגיפה מתמשכת, כתבת התרבות הבכירה שלנו רייצ'ל תומפסון הלכה וכתבה ספר שלם על הנושא.
מְחוּספָּס, החוצה עכשיו דרך Square Peg ו- Vintage, הוא ספרו הראשון של תומפסון ובוחן סוגיה חשובה, צולבת: איך אלימות מינית מצאה את דרכה לחדר השינה, ומה אנחנו יכולים לעשות בנידון. והיא נתנה לנו בחביבות תמצית עבור Mashable, אותה תמצא למטה.
עם יותר מ-50 עדויות חזקות מנשים ואנשים לא בינאריים,מְחוּספָּסחורג מהנתונים הסטטיסטיים שמציעים חלק אחד מהתמונה הגדולה יותר, לאונס לא מוכר, תקיפות מיניות וחוויות שאינן מוגדרות בבירור בחוק אך עדיין מהוות נזק.
אם לא ידעת למי מיועד הספר הזה, זה לכולם - כאילו, כולם צריכים לקרוא אותו (גברים, אתם צריכים להיות חלק מהשיחה). אבל כפי שטומפסון מנסח זאת בפרק הראשון שלמְחוּספָּס, זה מיועד לאנשים שלא ידעו איך לבטא את החוויות שלהם במילים:
"כתבתי את זה לכל אישה, כל פאם, כל אדם לא בינארי שחווה משהו שלא היו להם מילים להגדיר. למי שחוותה משהו שהם מעדיפים לשכוח. שהרגישו שמה שקרה לה לא תאמו למה שהם הסכימו שהרגישו שהחוויה שלהם היא 'תחום אפור' או 'סקס רע' או 'לא אונס אבל...' שנפגעו אבל לא האמינו שיש להם את הזכות להרגיש כך. ."
הכריכה 'מחוספסת'. קרדיט: SQUARE PEG / VINTAGE / MASHABLE COMPOSITE
מְחוּספָּספורק כמה נושאים קשים, שדווחו פחות, כוללכיצד פועלת ההסכמה(כן, זה מתמשך וניתן לבטל אותו בכל עת),תפקיד הפורנו ואתרי פורנו מסוימים ממלאים, מעשי תקיפה כולל גניבה (הסרת קונדום שלא בהסכמה), חנק ללא הסכמה (תוך שמירהתפיסות שגויות עם BDSM חיוביות ומעוררות מחלוקת), האופי המסובך של הסכמה אסטרטגית ומין לא רצוי,תורת ההתקשרות, ואלה הסובלים מיחסי מין עםמצבי כאב מייגעים.
כבר מההתחלה, תומפסון בוחןמדוע השפה חשובה להפליא בתחום הזהמטעמי הכלה וצלבות, וכן מקדם שפה להגנה רגישה על ניצולים במקום ריפוד חברתי לעבריינים.
תומפסון, כשהוא מפקפק בעקביות שסיפורו מתרכז בנרטיבים של הישרדות מאלימות מינית, עוקב אחר מעשי תקיפה, מיקרו-אגרסיות ופטישיזם לשורשים ההיסטוריים, העליונות הלבנים ושנאת הנשים.מְחוּספָּספותחת גזענות שחווים שחורים ואנשים צבעוניים בחדר השינה, ודן באלימות מינית שחווים אנשים להט"ב+ (כאשר אנשים טרנסים ולא בינאריים נמחקים במיוחד משיחות על אלימות מינית). תומפסון חוקרפטפוביהואובייקטיביזציה, וקוראת לשנות באופן קיצוני עמדות סביב מוגבלות, מין ושיחות על אלימות מינית.
מְחוּספָּסמתעמק גם בהפרות מיניות דיגיטליות, בוחן טכנולוגיה והתעללות מינית מבוססת תדמית כגוןהבזקי סייבר,מעלה חצאית,פורנוגרפיית hatewank, והתפקיד שחברות הטכנולוגיה ממלאות במתן אפשרות להתעללות זו לנצח. וזה בוחן את הייצוגים המשתנים של מין ואלימות מינית על המסך, מאני עלול להרוס אותך,חינוך מיני, ואנשים רגילים.
תומפסון מסתכל על#MeTooו #PrataOmDet תנועות ופעילים דוחפים לשינוי, ובוחן אתשימוש הולך וגובר בהגנה על 'מין מחוספס'על ידי רוצחים ומבצעים. יש לציין שהיא מצביעה על הבעיות בהתמקדות ב"פתרונות קרסראליים לאלימות מגדרית", ומעודדת את הקוראים להסתכל מעבר למערכת המשפטית בהגדרת החוויות הללו. והיא מחזירה את הטיעון בעקביות לחשיבותו של חינוך מיני מאוזן יותר, צולבתי במיגור אלימות מינית.
אבל די מאיתנו. התמצית הבאה היא מהפרק של תומפסון על התגנבות (הסרת קונדום ללא הסכמה).מְחוּספָּסחוקר את זה כאחד מאלה"אזור אפור"חוויות, או "חוויות שאינן פליליות, אך שמותירות אותנו תחושת פגיעה והפרה".
Mashable Top Stories
ROUGH מאת רייצ'ל תומפסון
מתוך פרק שני: התגנבות
למה אנחנו מתכוונים ב"חוויה בשטח אפור"?
כפי שצוין קודם לכן, 'השטח האפור' הוא מונח המתייחס לאמצעי מעורפל במין בהסכמה, שלעתים רחוקות מדברים עליו. לתוך האמצע הזה נופלות חוויות שאינן פליליות, אך שמותירות אותנו בתחושה של פגיעה ומופרת. חוויות שנמצאות 'בממשק העכור של הסכמה וכפייה', כפי שמגדירה זאת האקדמאית השוודית לנה גונארסון במאמר.
כאן הדברים מסתבכים מעט. בתחום האפור הזה, אני מאמין שקורים שני דברים. הראשונה היא חוויות מיניות שאינן נופלות מההגדרה המשפטית של אונס או תקיפה מינית, אשר בכל זאת מרגישות מפרות, משפילות, כואבות או טראומטיות. השני הוא משהו שפסיכולוגים מכנים אונס לא מוכר - חוויה העונה לסימני אונס או תקיפה, אך אינה מתויגת ככזו על ידי הקורבן. במקום זאת, נעשה שימוש במונחים כמו 'אי הבנה', 'חיבור השתבש' ו'אזור אפור'.
אולי קראת את החשבון של דייזי והרגשת שזה בכלל לא תחום אפור. עבור רבים, הסיפור שלה ייקרא באופן חד משמעי כאונס. היא לא הסכימה למין ללא קונדום ולכן זה הפר את הסכמתה, פשוט כמו. אבל עמדות תרבותיות רחבות יותר כלפי מעשים כמו התגנבות אינן שחור ולבן כפי שהם צריכים להיות. בשנת 2018, 40 אחוז מהאנשים שנסקרו על ידי קואליציית סוף האלימות נגד נשים אמרו שלעולם אין או בדרך כלל לא אונס להסיר קונדום ללא הסכמת בן הזוג. בחלוקה, זה מסתכם ב-19 אחוז מהאנשים שחושבים שגניבה היא 'לעולם לא אונס' ו-21 אחוז חושבים שבדרך כלל זה לא יהיה אונס.
מחקר משנת 2017 של אלכסנדרה ברודסקי מצא שהתגנבות הייתה נפוצה בצורה מדאיגה, וחקר את הנזק שנוהג זה גורם לחיי נשים. במהלך המחקר שלה, שוחחה ברודסקי עם רבקה, דוקטורנטית המתגוררת בעיירת אוניברסיטאות בארה"ב שעבדה במוקד משבר אונס מקומי. רבקה הייתה מקבלת שיחות מסטודנטים במכללה הממלכתית. "מתוך המתקשרים הללו, מספר לא מבוטל מתאר מגע מיני מטריד שהם מתקשים למנות", כותב ברודסקי. "בני הזוג שלהם, במהלך יחסי מין, הסירו קונדום ללא ידיעתם. הסיפורים שלהם מתחילים לעתים קרובות באותה צורה: "אני לא בטוח שזה אונס, אבל . . הפגיעה הזו שהסטודנטים לא ידעו את שמו הייתה משהו שגם רבקה חוותה מידיו של חבר כשהייתה בשנה הראשונה ללימודים לתואר ראשון.
ברודסקי החלה לחקור את תופעת ההתגנבות כשהחלה ללמוד משפטים ב-2013, כי הבינה שרבות מחברותיה "נאבקות בצורות של התעללות מצד בני זוג מיניים שלא נחשבו לחלק מהרפרטואר המוכר של אלימות מבוססת מגדר - אבל זה נראה נטוע באותה שנאת נשים וחוסר כבוד'.6 ברודסקי מצא שהחוק האמריקני "שתק ברובו" בפנים של מעשה האלימות הנרחב הזה.
הסרת קונדום ללא הסכמה מעמידה את הקורבנות בסיכון להריון ומחלות מין. המחקר של ברודסקי הראה גם שהפרקטיקה פוגעת בקורבנותיה בדרכים אחרות. ניצולים שראיינה תיארו הסרת קונדומים שלא בהסכמה כ"איום על סוכנות גופם" וכ"פגיעה מכובדת". ניצולה אחת אמרה שמבחינתה: 'הפגיעה הייתה בעיקר קשורה לאמון. הוא ראה בעצמו את הסיכון כאפס ולא התעניין במה שזה יכול להיות בשבילי, וזה כאב״. בנוסף לגרימת בעיות אמון, לפעולת ההתגנבות יכולה להיות השלכות מרחיקות לכת על נשים, כולל התחושה שאין להן סמכות על גופן.
חוסר ההכרה בסיכונים עבור האדם האחר עלה במהלך ראיון שערכתי תוך כדי חקירת הפרה זו. אנה נסעה לבקר גבר שאיתו ניהלה בעבר רומן חג. במהלך יחסי מין, הוא הסיר את הקונדום ללא הסכמתה. "הבנתי רק אחר כך, כשהוא סיים", היא אומרת. זה כנראה קרה כשהם החליפו עמדות.
היא הייתה כבת 21. ״הייתי צעיר ופשוט ביליתי, אז פשוט לא עשיתי מזה דבר גדול. אבל העניין היה שאני אפילו לא חושב שלקחתי את הגלולה, בזמנו גם הייתי קצת כמו, הו, אני בטוח שזה יהיה בסדר. ואז אמרתי, "תפסיקי לנסות להיות הבחורה המגניבה. כאילו, זה לא בסדר."'
למחרת הם הלכו לים עם חברים והיא פנתה אליו ואמרה, 'תראה, חשבתי על זה ולמעשה, ליתר ביטחון, אני צריכה ללכת לבית המרקחת'.
'כן, אתה צודק, בהחלט. אני אקח אותך', ענה.
״הוא תמיד היה סופר נחמד בכל דבר. הוא אף פעם לא גרם לי להרגיש חרא,' אמרה לי. היא קיבלה את גלולת הבוקר שאחרי. אבל הטיול הזה בבית המרקחת לא היה הסוף. מה שהיא הבינה מאוחר יותר היה שהיא חלתה בכלמידיה. האנטיביוטיקה עשתה את עבודתה בטווח הקצר, אבל האמון של אנה לא תוקן כל כך מהר.
ידוע כי מבצעי גניבה מתפארים בנוהג זה באינטרנט. "פיתחתי את הטריקים והטכניקות הקטנות שלי כדי להשיג את המטרה העיקרית שלי בכל פעם שקיימתי יחסי מין, ולוודא שאני יורה במטען שלי עמוק בתוך הבנות ללא חשד ****", נכתב בדיווח של אחד העבריינים. "עשיתי את זה שוב ושוב עם כל כך הרבה בנות שאני אפילו לא יכול להתחיל לספור אותן."
ברודסקי מציע מוטיבציה אפשרית אחת מאחורי התגנבות: "אפשר לציין שתומכי "התגנבות" שורשים את תמיכתם באידיאולוגיה של עליונות גברית שבה אלימות היא זכותו הטבעית של גבר.'
בעוד שפעילי אונס מסכימים שגניבה מהווה תקיפה מינית, אנחנו רק מתחילים לראות מספר קטן מאוד של הרשעות בגניבה בקומץ מדינות.
מופק מתוך 'Rough' מאת רייצ'ל תומפסון,החוצה עכשיו דרך Square Peg.
אם חווית אלימות מינית ואתה מבוסס בבריטניה, התקשר לקו הסיוע של Rape Crisis0808 802 9999.אם אתה בארה"ב, התקשר אל הקו החם הלאומי לתקיפה מינית ללא תשלום וחסוי בטלפון 1-800-656-HOPE (4673), או גש לעזרה 24-7 באינטרנט על ידי ביקור online.rainn.org.
שאנון קונלן היא העורכת הבריטית של Mashable שבסיסה בלונדון, לשעבר עורכת Mashable של אוסטרליה, אבל מבחינה רגשית היא חיה ב-בית קריל. אמבקר מאושר עגבניות, שאנון כותבת על הכל (אבל לא על שום דבר) על פני בידור, טכנולוגיה, טוב חברתי, מדע ותרבות.
