הרי ההימלאיה חודרים את השמיים. אבל הם עמדו בצל.

ההמסה המואצת באזור הארקטי -- הההתחממות המהירה ביותראזור על פני כדור הארץ - והאנטארקטיקה - ביתם שליריעות הקרח הגדולות ביותרעל הפלנטה -- בהחלט דורשים תשומת לב מדעית ותקשורתית נרחבת. עם זאת, מעבר לחדשות העגומות ללא הרף מהקוטב הצפוני והדרומי, היא ההתכה של "הקוטב השלישי", המכונה אזור ההימלאיה הינדי כוש. האדמות ההרריות הללו מתפרשות על פני 2,000 מייל על פני שמונה מדינות (מאפגניסטן ועד מיאנמר), והן ביתם שלהחנויות השלישית בגודלהשל קרח על הפלנטה ולספק מים למאות מיליוני אנשים.

אדוח חדששנכתב על ידי 210 מדענים מדגיש את ההיתוך הדרמטי שם במאה הנוכחית. המרכז הבינלאומי לפיתוח הרים משולב (ICIMOD) - ארגון מחקר בין-ממשלתי מבוסס נפאל - פרסם ביום שני את הדו"ח בן 638 העמודים, והגיע למסקנה כי הקרחונים הללו צפויים לאבד כמויות אדירות של קרח עם התחממות ההרים.

בתנאים האופטימיים ביותר, הדו"ח מצא כי למעלה משליש מהקרח ייעלם עד סוף המאה. אבל בתרחישי אקלים קיצוניים יותר - שבהםמאמצי האקלים העולמייםלהיכשל -- שני שלישים מהקרחונים האדירים הללו עלולים להיעלם, עם אובדן קרח בסך עצום של 90 אחוז.

"מבחינת הקרחונים, זה לא סיפור גדול", אמר בראיון ג'וזף שיי, אחד ממחבריו הראשיים של הדו"ח ועוזר פרופסור לגיאומטיקה סביבתית באוניברסיטת צפון קולומביה הבריטית.

"אתה עולה [לקרחונים] ורואה שהסימנים לאובדן האחרון הם די משמעותיים", אמר שיי, שבילה ארבע שנים בנפאל, צופה ממקור ראשון כשהקרח מתדלדל ובמקרים מסוימים נעלם.

"קו המחץ הוא שהקרחונים נסוגים בתגובה לשינויים בטמפרטורה ובמשקעים - הם מתבזבזים", אמר בראיון אלכס גרדנר, קרחוני נאס"א שלא היה לו תפקיד בדו"ח.

שיי הדגיש את החשיבות של ריסון פליטת פחמן לוכדת חום ("כל קילוגרם שאנחנו לא פולטים עוזר"), אך ציין שההמסה עדיין תהיה ניכרת במאה הנוכחית. האטמוספרה כבר עמוסה בפחמן דו חמצני, גז חממה חזק שנמצא ברמות הגבוהות ביותר שלו בכמה15 מיליון שנה.

תחת התרחיש השאפתני ביותר של הגבלת ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס בלבד (או 2.7 פרנהייט) מעל רמות המהפכה הטרום-תעשייתית במאה זו, הדו"ח מגלה שאזור ההימלאיה ההינדי כוש יאבד אחד מכל שלושה מהקרחונים שלו.

אבל התרחיש הזה הואכבר לא ריאלי.

"אנחנו לא נגיע ל-1.5 C", הודה שיי. "אנחנו הולכים לפוצץ את זה."

הסיבות פשוטות. ארבעת פולטי הפחמן הגדולים ביותר - סין, ארה"ב, הודו והאיחוד האירופי - עדיין לא הפחיתו את הפליטות שלהם בצורה מתמשכת ומשפיעה. אֶשׁתָקַד,פליטת פחמן בארה"ב צצה.

ואפילו עם 2 מעלות צלזיוס של התחממות - שהיא גם יעד אקלים שאפתני ביותר - כמחצית מהקרחונים של אזור ההינדו כוש ההימלאיה צפויים להיעלם עד סוף המאה, סיכם הדו"ח.

אמנם מדובר במספרים אדירים, אבל הם לא מזעזעים מדי. למעשה, הם תואמיםמדעי האקלים המרכזי.

"אין הפתעות", אמר בראיון טד סקמבוס, מדען מחקר בכיר במרכז הנתונים הלאומי לשלג וקרח, שלא היה מעורב בדו"ח. "זה קורה בכל מקום."

"אני לא יודע על טווח קרח שאינו מראה אובדן קרח", הוסיף סקמבוס.

"מה שהאות הגלובלי אומר לנו הוא שהכל נמצא במצב של נסיגה מהירה", הוסיף גרדנר.

עיקר הבעיה הוא התחממות מקומית על ההרים. הקו שמפריד את המקום שבו קר מספיק כדי ליצור שלג, הנקרא "קו שיווי המשקל", ממשיך לעלות גבוה יותר, מה שאומר פחות שלג ויותר הפשרת.

"הקו הזה נדחף למעלה ואתה חושף חבורה של קרח להמסה," אמר שיי.

קרחונים מתדללים מהווים בעיות קשות עבור מיליוני האנשים החיים מתחת.

"זה לא רק סמל לשינויי אקלים", אמר גרדנר. "לקרחונים האלה יהיו השלכות משמעותיות על האוכלוסייה".

קרחונים מתנהגים כמו סוללות, הוא אמר. "הם לא מייצרים מים, הם אוגרים אותם ומשחררים אותם". בתקופות חמות ויבשות יותר, אנשים וחקלאים תלויים בסוללות הטבעיות הללו כדי לשחרר מים, במיוחד כאשר המים הופכים למשאב דל וקריטי.

"הם משאבים יקרי ערך במורד הזרם", אמר גרדנר.

אבל, לפעמים, יש יותר מדי מים. פחות שלג פירושו יותר גשם ונזילה מהירה יותר לכמה מהנהרות הגדולים ביותר של כדור הארץ, כמו הגנגס והצהוב. זה מתורגם לנחשולי מים, הצפות קיצוניות והרס יבולים, נכתב בדו"ח.

בהרי ההימלאיה וברחבי הגלובוס, נרטיב הקרחון ברור. אבל עד כמה בסופו של דבר הם יתדללו ויתרחקו מעל העננים תלוי בפליטות פחמן שנוצרו על ידי אדם. כבר עכשיו, הפלנטה היאהחם ביותר שהיה זה 120,000 שנים, וקרחונים עתיקים הם קורבן גלוי.

"כשאתה עולה לשם [לקרחונים] ורואה את זה חזותית, זה מהמם", אמר שיי.

"כמה זמן הם קיימים שם, וכמה מהר נפטרנו מהם?" הרהר גרדנר.